המאבק נגד כביש "חוצה ישראל" מוכר לכולנו. הבעיות הסביבתיות שהוא יצר ויוצר הינן רבות וכואבות.
עם זאת, נראה שאי ההצלחה לעצור את הפרויקט מחייבת פעולות בדרכים אחרות. כלומר, הידיעה שלא ניתן לעצור את דחפורי הענק מרטשי האדמות של חברת "דרך ארץ", מובילה אותנו לניסיונות למזער ולצמצם את הנזקים, עד כמה שאפשר.
מטרת הכביש ברורה- "לשמש ציר תנועה מרכזי ולאפשר מעבר מהיר יותר בין צפון הארץ לדרומה", זאת בלשון השיווקית של אתר הכביש באינטרנט.  ואכן- למה לא? לחבר את יישובי הפריפריה למרכז, לסייע לצפונים להגיע מהר יותר למרכז ואל הדרום ולהיפך בנסיעה בטוחה יותר, מהירה יותר וזורמת יותר, נשמע מצויין.
הבעיה היא 86 ק"מ של אספלט, עם עשרה מחלפים, שתי מנהרות באורך של כחצי ק"מ כל אחת, 100 ק"מ של דרכים וכ-90 גשרים (וזאת עוד לפני סלילת השלב הבא) המונחים באמצע שטח פתוח וחוצים את כל הנקרה בדרכם. התוואי הקיים, שעדיין עמלים על פיתוחו, ישמש אף כפתח להקמת חניונים, אזורי בילוי ואטרקציות על גבי אותם שטחים. זו, אגב, הדרך למכור את הכביש למשתמשים העתידיים.

המאבק - הצלחה או כשלון?
עד כה לא צלחו המאבקים של הארגונים הסביבתיים בסלילת הכביש. הקושי הוא בעמידה מול הגופים הפוליטיים - נראה כי לשם שינוי, בנושא סלילת הכביש ישנה הסכמה נרחבת בין כל משרדי הממשלה. אף אחד אינו תוקע מקלות בגלגלי הוולוו, המאזדה ומכוניות השרד של השרים, שכעת יכולים להגיע מהר יותר אל ציבור הבוחרים על הכביש שחוצה את ישראל מבחינה גיאוגרפית אך מקרב את איחודה מבחינה חברתית. איחוד חברתי הרי אף מפלגה לא הצליחה לעשות מקום המדינה ועד היום.
כעת נשאלת השאלה- האם בנקודה זו, שבה ברור לנו כי כוחם של הארגונים הסביבתיים מול הממשלה הוא מוגבל, אנו אמורים להימנע מלהמשיך במאבק?

עמותת על"ה טבעון
בחודש האחרון הצטרף תא מגמה ירוקה באורנים אל עמותת על"ה טבעון למאבק למען תוואי חלופי לקטע הכביש המתוכנן באזור טבעון ועמק יזרעאל (ראה מפה). על"ה טבעון הוקמה ע"י תושבי טבעון ונאבקת למען איכות החיים והסביבה באזור. הם עוסקים בנושאים של זיהום האוויר והמים ובין היתר במשאבי טבע מתכלים. כרגע, הנושא החשוב ביותר העומד על סדר היום שלהם הוא כביש חוצה ישראל: עפ"י התכנית יבנה מחלף אדיר מימדים (500 דונם), ליד תל קשיש, תל ארכיאולוגי הנמצא בין יקנעם לקרית חרושת, וממנו יתפצלו שתי זרועות של כביש בן שישה נתיבים; זרוע אחת תעבור מעל לקישון ובתוך שמורת הטבע של שער העמקים, והזרוע השניה תיסלל במקביל לכביש 722, בתוך השטחים החקלאיים בין טבעון לכפר יהושע עד צומת ישי, שם יקום מחלף נוסף .

למה תגרום הבנייה בתוואי הזה?
הבנייה תביא להרס שמורת הטבע בה נמצא יער אלוני תבור. הדבר יגרום בוודאי נזק סביבתי עצום, שאף יהיה מורגש לנוכח העובדה שיער זה הוא מבחינת "מסנן אחרון" של האוויר המזוהם הנע מארובות בתי הזיקוק אל טבעון ובסמת טבעון (יישוב ערבי לייד טבעון). טבעון אמורה להפוך ל"אי" הכלוא בין כבישים, כשהכביש יעבור ממש בצמוד לבתי תושבי קריית חרושת ומושב אלרואי.
וכמובן, שדרוג כביש 75 יגביר את עומסי התנועה העוברת דרך קריית טבעון מהעמק לחיפה (שהרי כולנו יודעים שככל שסוללים יותר כבישים יהיו יותר מכוניות - תלות ליניארית).

מה עושים?
התשובה לשאלה זו ולשאלות האחרות היא פשוטה - המאבק עדיין לא תם.
לרוחנו אסור ליפול, עלינו להיאבק בכביש המתוכנן. יש לנסות לעשות את המאבק בגישה חיובית- איננו נאבקים "נגד" כי אם "למען". החלופה המוצעת ע"י על"ה טבעון אינה "צריך לבטל את חוצה ישראל!", אלא לצמצם ולמזער את הנזקים. ניתן לחסוך בהרס על ידי הרחבת כבישים קיימים והפיכתם לבטוחים, רחבים ויעילים הרבה יותר. ישנה אפשרות להקטין את המחלפים המתוכננים ובכך למנוע הרס שמורת טבע, שטחים פתוחים ומשאבים נופיים וארכיאולוגים.
נכון שעד כה נכשלנו, אך כיוון שקולנו הוא קול ההגיון, ועדיין יש סיכוי להצלחה, יש להילחם ולא לוותר.

התקופה הקרובה היא תקופה קריטית. בתקופה זו מתחילים לבצע תסקיר השפעה על הסביבה  בנוסף, אנו בתקופת בחירות, והפוליטיקאים עורכים את הפעילויות הציבוריות החשובות שלהם.  על כן, זהו הזמן המתאים ביותר להרים את הכפפות, לשנס מותניים ולצעוד למען הסביבה.
מכאן, אנו קוראים לכל מי שהסביבה בראש מעייניו להירתם ולסייע לנו במאבק למען החלופה הידידותית יותר לחברה ולסביבה בתוואי המקטע הבא של חוצה ישראל.
אסיים בדבריו של תומס אדיסון: "כשלונות רבים נובעים מכך שאנשים לא העריכו עד כמה היו קרובים להצלחה לפני שהרימו ידיים!"
ההצלחה קרובה, לא מרימים ידיים!

 http://www.oranim.ac.il/site/heb/General.aspx?l=2&id=4747