 שנת הלימודים מסתיימת סוף כל סוף. עוד כמה
בחינות וכמה עבודות, וזה יהיה מאחורינו. זה
זמן לסיכומים: סיכום שנת לימודים עבורכם,
הסטודנטים, וסיכום תקופה עבורי, כיוון שזהו
הגיליון האחרון שלי כעורכת. כולי תקווה שתהיה
לכם סבלנות לדבר מערכת ארוך מהרגיל...
כמו כל פרויקט במגמה ירוקה, העיתון שאתם
רואים בפניכם כיום הוא תולדה של רצון טוב
והרבה שעות של עבודה קשה, שנעשתה בהתנדבות
ומתוך אמונה והתלהבות.
העיתון, שנולד ממוחו הקודח של שי גולוב,
הדובר והסמנכ"ל של מגמה לשעבר, הצליח להפוך
לשגריר של מגמה ירוקה בתפוצות האינטרנט (וגם
בכמה מהדורות מודפסות). שי פנה בינואר 2005 לגיא
ליברמן, סטודנט לעיתונות שנה ג', בחור
מוכשר ואמביציוזי, והציע לו להיות העורך של
עיתון הרשת של מגמה ירוקה, שנקרא פשוט "ירוק
ברשת" (בשל חוסר ברעיונות מקוריים...). אני
התבקשתי לעזור לגיא.
היה משעשע לחשוב איך ייראה העיתון שלנו, איזה
מדורים יהיו בו ולמה. כל הזמן חיכיתי שמישהו
יבוא ויגיד לי: "טוב מיה, תניחי את העיתון
צעצוע בצד, ותני לגדולים להחליט". אבל הגדולים
לא באו. כל ההחלטות היו בידינו, שלנו,
ובאחריותנו. עד אותו זמן הקשר היחיד לי לעולם
העיתונות כלל רפרוף ספוראדי ב "7 ימים" ביום
שישי לפני ארוחת הצהריים. בעיתון הראשון, שיצא
בינואר 2005 היה שמי כתוב על השער כעורכת
משנה. זה מאוד הצחיק אותי.
פתאום באמצע החיים, גיא ואני מצאנו את עצמנו
עם עיתון בידיים, עיתון שיכולנו לעצב בעצמנו.
לטוב ולרע. לדוגמא, הפחד שלנו שהעיתון יהפוך
לביטאון חד צדדי, שמשקף רק את העמדות של הצד
"שלנו" גרם לנו ליזום מדור שמפרסם, באופן נקי
ובלי קיצוצים, קונפליקטים סביבתיים שונים על
צדדיהם המנוגדים. כך יכולתם למצוא בעיתון מגמה
ירוקה, כתבות המביעות את העמדה ה"ירוקה",
ומולן כתבות לא צפויות שגורסות למשל, שחשוב
להקים אנטנות סלולריות רבות ככל האפשר (גיליון
3), או שצריך לשקול בחיוב את העברת המפונים
מגוש קטיף לשמורת הטבע ניצנים (גיליון 4)...
ואכן, מדור בעד ונגד משך מאז ועד היום
הרבה אש, ועורר דיונים, לשמחתנו הרבה. מעבר
לכך, העיתון נראה לי כמקום מצוין לחלוק את
המידע המוגבל שכל אחד מאיתנו הצליח לאסוף על
הנושא הסביבתי הרחב כל כך. לדוגמא, כששאלתי את
עצמי איך התמודדו במדינות אחרות עם בעיות כמו
כביש חוצה ישראל, פשוט עשיתי לעצמי תחקיר קטן
ואת תוצאותיו פרסמתי בכתבה בעיתון (גיליון 2),
וכנ"ל כשאיתי מורשטיין, ששכב מול דחפור
בניצנים, הגה ממוחו הקודח רשימה משעשעת של
כללים לעצירת דחפורים (גיליון 6), או כשרינת
כהן קלטה את הדמיון בין הקמת תחנת הכח
רידינג לתחנת הכח הפחמית (גיליון 5).
בנוסף לרעיונות שהגינו מראש, ראינו את העיתון
שלנו מתפתח למשהו לא צפוי. פתאום הבנו שהעיתון
מנציח את ההיסטוריה של מגמה ירוקה, וראינו איך
סטודנטים שלא מצאו את הדרך שלהם לתרום לפעילות
הקיימת בתאים שלהם, פתאום מוצאים את עצמם
ופורחים בעיתון – בכתיבה, בצילום, בגרפיקה...
בשנה"ל הנוכחית התרחבה מערכת העיתון, ועברנו
מפורמט ה PDF מסורבל לפורמט הנוכחי. חן
גפני הצטרף כעורך (וזה הגיליון האחרון גם
לו), וגם אבי כהן, מיטל סולומון ושי זר-אביב
הצטרפו למערכת העיתון. וכך המשכנו להגות ולהמציא את עצמנו
מגיליון לגיליון, כשמאחורינו התא הארצי מפרגן
ונותן לנו חופש פעולה. וזה הדבר היפה
ביותר, לטעמי, במגמה ירוקה - לא משנה מי אתה,
גם אם אתה סטודנט מושתן שעוד אין לו ניסיון
בהקמה, ניהול, שיווק וכו', במגמה אתה מוצא
מערכת שמאמינה בך ועוזרת לך. ניתנת לך החירות
לחלום ולהגשים, בגיבוי מלא.
אחרי 13 גיליונות, מספק מאוד להסתכל אחורה
ולראות את התוצאות. מלבד אלפי הקוראים, שעבורם
עשינו את כל העבודה, למעלה מ- 200 איש התנדבו
לקחת חלק בהכנת הגיליונות – בכתיבה, עריכה,
צילום, עיצוב, עריכה לשונית ואיור. אני רוצה
להודות באופן אישי לכל אחד מהאנשים האלה,
שאפשרו לנו לקיים את הפרויקט היפה הזה.
בפסקה האחרונה אני רוצה לקרוא לדור ההמשך של
העיתון. ל"ירוק ברשת" יש פוטנציאל עצום לשתף,
לייצג ולהוות במה למתעניינים ולעושים בתחום
הסביבתי. "ירוק ברשת" מחפש כרגע קברניט חדש -
עורך או עורכת חדשים (הפעם תמורת מלגה או סטאז'),
שיקימו מערכת חדשה, וינווטו אותו למקומות
חדשים ומרגשים.
העבודה לא תהיה קלה, אבל מניסיוני אני יכולה
להבטיח הרבה אתגרים, עניין וסיפוק. קו"ח אפשר
לשלוח למייל של מאיה אילוז, הדוברת של
מגמה ירוקה,
iluz.maya@gmail.com עד 6.7.
תודה שקראתם.
מיה שליט
עורכת
ירוק ברשת |
|
