דרך טבע באישה

מה בין דיכוי נשים ופגיעה בסביבה? שיח אקופמיניסטי על הקשר בין אמא ובין אדמה

בשנות השישים של המאה הקודמת החלו לנשב רוחות של חופש ושוויון לכל. באותה העת, קמו ועלו שני נושאים חשובים שנדמה כי מאז, המאבק סביבם רק הולך ומתחזק. הפמיניזם והאקולוגיה הניפו דגל והכריזו כי הם כאן כדי להישאר, להשפיע ולשנות, כל אחד בתחומו.

בשנת 1974 השתמשה פרנסואז דו'בון לראשונה במטבע הלשון אקופמיניזם, כדי לתאר את הקשר בין אקולוגיה ופמיניזם. מאז התפתח האקופמיניזם כזרם חברתי ופוליטי שהנמנים עליו גורסים כי ישנו קשר הדוק בין דיכוי נשים ופגיעה בטבע. האקופמיניזם בוחן את הקשר בין סקסיזם, שליטה על הטבע, גזענות ומאפיינים נוספים של אי שיוון חברתי, תוך אמונה כי המנטאליות החברתית שמובילה לכפיה ושליטה בנשים קשורה במנטאליות החברתית שמובילה לניצול הסביבה. מוקד הבעיה האקולוגית בכדור הארץ, על פי תפיסה זו, נעוץ בגישת העליונות והנפרדות של המין האנושי מהמערכת הטבעית. האנושות איננה תופסת את עצמה כחלק מהמעגל הטבעי, אלא כנבדלת ועליונה, ועל כן גם כבעלת "זכויות יתר". כל עוד גישה זו שולטת ביד רמה, אין סיכוי אמיתי, על פי האקופמיניסטים, לשינוי משמעותי באקולוגיה של כדור הארץ הפצוע.

"פעם בני אדם היו מחוברים לטבע הרבה יותר", אומרת ד"ר עדנה גורני, מרצה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת לסלי בתוכניות ללמודי מגדר ונשים. "היום התנתקנו מן הטבע, אנחנו יציריו ואם אנחנו פוגעים בטבע אנחנו בעצם פוגעים בעצמנו", היא מצרה.

את הפגיעה בסביבה הובילו תהליכי ההתמערבות, הקולוניאליזם והקפיטליזם. אלו הביאו עמם תפיסות השואפות להגדלת רווחים, ניצול משאבים, היררכיה ודריסת רגל גסה בעולם השלישי ובאוכלוסיות מוחלשות.

"החשיבה המערבית מתאפיינת בפיצולים וזוגות היררכיים", מסבירה גורני את הנחת היסוד העומדת בבסיס האקופמיניזם. הקוטביות מורכבת מגברים מול נשים, מתיישבים מול ילידים, תרבות מול טבע, אני לעומת האחר ורוח מול גוף. כאשר התפיסה הרווחת היא כי גבר שונה מאישה ויותר טוב יותר ממנה.

התכונות החיוביות מושלכות על הגברים והתכונות השליליות על נשים. כך, נוצרת משוואה בה הגבר ממוקם במעלה ההיררכיה והאישה בתחתיתה. בהתאם, השליטה של גברים בנשים נתפסת כמוצדקת ו"טבעית". מערך זוגי זה מקביל לחיבור של התרבות והטבע. הטבע מתואר כאישה, כאמא גדולה, מעניקה, מטפחת ויולדת, אך בעלת כוחות מפחידים שיש צורך לשלוט בהם. כך נוצרת הקבלה בין טבע לנשים. לעומת זאת, מזוהים הגברים עם תרבות וחשיבה, הנתפסים כחיוביים יותר מהטבע היצרי.

בתקופת הקולוניאליזם תיארו המתיישבים את הילידים כמסוכנים, כמייצגים את הטבע, את הפן הנשי, חסר התרבות. כך גם נוצרה ההפרדה של האני לעומת האחר, הזר והמסוכן. הפרדה נוספת היא בין רוח וגוף. לפי החשיבה המערבית הרוח צריכה לשלוט בגוף. הרוח מזוהה עם הגבריות, ואילו החומר עם הנשיות. שוב נוצר פיצול, שכן האישה נתפסת כגוף חסר רוח וחסר אינטלקט.

"אם מאמינים שאכן לגברים יש את התכונות האלה, אזי הם באמת יכולים לשלוט בחלשים יותר", מסבירה גורני את שליטת הגבר באישה ואת שליטת האדם בטבע. החשיבה בזוגות ההיררכיים יוצרת קיטוב בין הזוגות. אלו שנמצאים במעלה ההיררכיה מקבלים זכויות יתר, והאחרים נשלטים על ידם. גורני מציינת כי חשוב להבין שקיים רצף בין הזוגות ולאו דווקא קיטוב, וכי הדברים הדומים רבים מההבדלים. באמצעות הקצנת ההבדלים יוצרים את ההבניה של השליטה ומסבירים את הצורך בשליטה- שליטת הגבר באישה, שליטת התרבות בטבע וכן הלאה.

לפיכך, הרעיון שעומד מאחורי האקופמיניזם הוא פרוק המבנה ההירארכי וקריאת תיגר על ההפרדה המלאכותית הקיימת בין הזוגות.

נשים נפגעות יותר

"יתכן שלנשים יש פוטנציאל מיוחד לשמור על הסביבה", אומרת גורני. "שכן תהליך החיברות שלהן הוא שונה. הן מחונכות להיות מטפלות ומחנכות, הן במעגל המשפחתי והן במעגל הרחב. בנוסף, נשים מכירות את התחושה של להיות נשלטות, על כן הן יכולות להזדהות עם נשלטים נוספים, כדוגמת הטבע". גורני מקשרת בין השליטה בטבע לשליטה באישה. בהקשר זה היא מדגישה כי נשים וילדות נפגעות יותר מגברים מנזקי איכות הסביבה. שכן, סטטיסטית הן עניות יותר מגברים, ולכן חשופות יותר לזיהומים ולתחלואה. ככל הנראה מזהמים מסוימים פוגעים יותר בנשים בשל רגישותן הפיזית. נמצא למשל כי לנשים יש יותר רגישות לקרינה רדיואקטיבית. כמו כן, כיוון שהן נמצאות יותר בספירה הביתית ומתפקדות כמטפלות, עול הטיפול בילדים ובבני הבית החולים נופל עליהן, והסבירות שהן ידבקו במחלות עולה.

למרות שחלה התקדמות גדולה בחלוקת התפקידים בין גברים לנשים (בעיקר בחברה המערבית), עדיין העול אינו נישא באופן שוויוני, שכן גברים מתפקדים כמטפלים פחות מנשים. זאת ועוד, בתרבויות בהן הטכנולוגיה פחות מפותחת, נשים הן אלו היוצאות להביא מים ומזון. פעמים רבות הן נאלצות לעבור כברת דרך בכדי להביא מים, שלעיתים יהיו מזוהמים. הן הראשונות להיפגע בדרך אל מציאת המים והבאתם, ולהיפגע משתייתם. מכאן שאוכלוסיות מוחלשות נפגעות יותר ממפגעים סביבתיים ונהנות פחות ממשאבים בסיסיים כמו אדמה, מים ואוויר נקיים.

שיח בחיתוליו

בכדי לשנות את תפיסת הכוח הפועלת כלפי נשים, כלפי אוכלוסיות מוחלשות אחרות וכלפי הסביבה, ובכדי לשנות את המבנה הכוחני ההיררכי, גורסת גורני כי יש לעשות עבודת שטח ועבודת עומק: "אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו פנימה להבין איפה יושב הפחד מהאחר, איפה אנחנו מנצלות ונהנות מהניצול. צריך שנראה את הטבע לא רק כמשאב. הפיתרון טמון בחינוך שצריך להיות כזה שידגיש כי האדם הוא חלק מהטבע".

בארגון הפמיניסטי אישה לאישה הפועל בחיפה, מנסות חברות הארגון להעלות את המודעות לנושא ולהוציאו מרמת התיאוריה אל רמת הפעולה. לשם כך הן ארגנו בעבר סלון אקולוגי, שכלל מפגשים בנושאי סביבה והחיבור של סביבה לפמיניזם. במסגרת זו נערך שולחן עגול בנושא של טכנולוגיית גרעין, סביבה ופמיניזם והתקיימו שיתופי פעולה עם ארגון גרינפיס. חדווה אייל, רכזת באישה לאישה, מאמינה כי קבוצות הדיון הללו מאוד משמעותיות: "קודם כל צריך לדבר על הנושא עם נשים, ליצור שיח, לנהל דיאלוג ולהראות להן איך הנושא קשור לחיים שלנו ולקהילות מהן הן מגיעות".

עם זאת, מאבקים אקטיביסטים בתחום עדיין אין, אך אלו הנעשים באירופה וארה"ב מעניקים לאייל את התקווה כי בהמשך יצא המאבק האקופמיניסטי מחיפה המזוהמת. אייל מצרה על כך כי דווקא בחיפה, למודת המפגעים הסביבתיים, אין שיתופי פעולה בין ארגוני איכות הסביבה הרבים עם 'אישה לאישה'. זאת, מכוון שלדעתה השילוב של שיח חברתי ושיח אקולוגי בישראל עדיין נמצא בחיתוליו.

מלבד 'אישה לאישה' מציינת גורני ארגונים נוספים בארץ העושים חיבורים אקופמיניסטיים. ביניהם חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית, שמציינים את אי השוויון בחלוקת קרקעות בין אשכנזים למזרחיים ובכך מחברים בין נושא סביבתי לנושא חברתי. ארגון נוסף הוא עדאלה, ארגון המנסה לחשוף את אי השוויון בחלוקת האדמה בין ערבים ליהודים ולהיאבק בו. אלו מנסים ולו במעט, לשבור את תקרת חוסר השוויון הקיימת בארץ.

"היום אט- אט דברים משתנים, אבל עדיין אין בשיח הציבורי מספיק ערעור על החשיבה הכוחנית, היררכית הקיימת", מסבירה גורני ומסכמת באומרה כי "חברה וטבע שלובים כמו נשים וגברים וכמו ה'אני' וה'אחר', לכן ההפרדה ביניהם מזיקה בכך שהיא מקיימת את יחסי הכוח, מתבצרת בהבדלים ומונעת אפשרות לדיאלוג".

לאתר מגמה ירוקה