מסורת ירוקה

דרך ארץ

אנחנו נמצאים אחרי צום ט' באב, שקדמו לו ימי "בין המיצרים", הם שלושת השבועות שבין צום יז' בתמוז ובין צום ט' באב. במהלך תקופה זו התאבלנו על חורבן בית המקדש ועל היציאה של עם ישראל אל גלות ארוכה. הגלות שנגזרה על העם מוסברת במקורות גם כעונש על היחס כלפי האדמה והארץ: אם נעיין בתורה, נראה שארץ ישראל מתייחדת ביחס לשאר הארצות בכך שהיא אינה ארץ פסיבית, אלא מאוד אקטיבית. ארץ ישראל מתוארת כארץ המקיאה את יושביה מעל אדמתה ושולחת אותם לגלות, כאשר בני העם אינם נוהגים לפי אמות מידה מתוקנות וחוטאים בגילוי עריות, עבודה זרה והפרת השביתה בשנת שמיטה. כפי שכתוב בספר ויקרא פרק כו' פס' לד-לה: "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; ...כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ". למעשה, זמן הגלות נתפס כזמן בו הארץ שובתת את כל השמיטות שלא נשמרו, ובעוון חטא זה יצאנו לגלות.

בנוסף גם מערכת השכר והעונש באה לידי ביטוי דרך אדמת הארץ: "ונתנה הארץ יבולה… ונתתי שלום בארץ… והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם" (ויקרא כ"ו, ד-ו). וכן בענישה: "ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה... ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו" (יט-כ).

למעשה, פעמים רבות התקשורת בין העם והאל מבוססת על ביטויים סביבתיים הקשורים לאדמה, לחקלאות, לאקלים ועוד. ארץ פורייה וברת קיימא, היא התמורה לחיים מוסריים ומתוקנים. מתוך המסר הזה עולה כי ה' דורש מאיתנו למעשה לקיים חברה שוויונית על מנת שהארץ תישאר ברת קיימא. שהרי אם אנו חיים בפערים חברתיים בלתי נסבלים- גם טביעת הרגל אקולוגית שלנו גדלה והארץ לא תהיה מסוגלת לשאת אותנו. בהקשר זה, אם איננו שובתים בשנת השמיטה, המשאבים שלנו הולכים ונעלמים. בנוסף אחד המסרים הבולטים משנת השמיטה הוא ההבנה כי הארץ אינה שלנו, היא בידינו כפיקדון, ומכאן צומחת האחריות שלנו כלפיה. אז שנזכה לשבת לעד על אדמתנו- אנחנו והדורות הבאים אחרינו!

לאתר מגמה ירוקה