מסורת ירוקה- מצוות השמיטה

19 במרץ, 2008 moshe-->

מאת: הדס זגורי

מצוות השמיטה היא אחת המצוות המקיפות ביותר בתורה. לא רק משום שהקיום שלה הוא במשך שנה שלמה, אלא משום שהיא נוגעת בכל שכבות האוכלוסייה, החי והצומח, ובמיוחד משום שהיא עוסקת בקשר שבין אדם לעצמו, אדם לאלוהיו, אדם לחברה, אדם ועמו, אדם וסביבתו.

במאמר קצר זה אני רוצה להתייחס להיבט מרכזי ובעל השפעה ניכרת ביחסנו אל הסובב אותנו הנובע ממצוות השמיטה.
נדמה לי ששנת השמיטה באה לפתח באדם תודעה בה הוא אמצעי בין האלוקים ובין העולם, תודעה בה אדם עובד שש שנים, מפתח בורא ויוצר!  אך אחת לשבע שנים הוא גולה מעל אדמתו ונענה לציווי האלוקי ושובת. בשש השנים הראשונות, האדם מסוגל לומר לעצמו "כוחי ועוצם ידי.."  ועלול לשכוח את ה' ואת תפקידו בעולם. תודעה זו אינה רק תודעה דתית היא גם תודעה חברתית שלזולתו יש צלם אלוקים ועליו לשמור על כבודו, וזו גם תודעה סביבתית בה האדם מבין שהארץ אינה שלו, והאדם מופקד עליה "לעבדה ולשמרה" . המושג "ארץ" מקבל כאן משמעות רחבה יותר כמבטא את מכלול המשאבים שהאדם צורך למחייתו, את השטחים הפתוחים, האוויר שאנו נושמים, הצומח והחי. התורה מצווה בפרשת בהר: " וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה' " – על הארץ לשבות! האדמה מבקשת מנוחה מהאדם, והדרך היחידה לקיים זאת היא על ידי כך שנשבות.  אדם המבין את הצורך במנוחה, מקבל פרופורציה חדשה על החיים לא רק כהזדמנות לרדוף ולהשיג עוד ועוד אלא הוא מכיר בערך של משפחה, חברה, טבע וסביבה שהם פועל יוצא של השמיטה.

נושאים: כללי