הצד האפל של כי"ל

19 במרץ, 2008 moshe-->

מאת: איתמר כהן

חברת "כימיקלים לישראל" השיגה רווחי שיא ברבעון האחרון. כמה המדינה מרוויחה מזה? הרבה פחות ממה שחושבים.

כימיקלים לישראל (כי"ל) הציגה שיא של כל הזמנים ברווחיה ברבעון השלישי השנה. לכאורה, סיבה למסיבה, וחגיגה לכלכלה הישראלית. האמנם?

המפעלים "תרכובות ברום" ו"רותם אמפרט" של כי"ל חרגו מתקן זיהום האוויר במשך שנים, חריגות שהגיעו לאלפי אחוזים. לפני חצי שנה נתפס "רותם אמפרט" כשהוא מפר גם את היתר הרעלים שלו. לטענת עמותת "אדם, טבע ודין" (אט"ד) שפכים שהזרים "רותם אמפרט" פגעו בניקוזי מים בנווה המדבר עין בוקק. מפעל "דשנים", גם הוא של כי"ל, מזהם את הקישון. גם מפעלי ים המלח גורמים לנזק סביבתי כבד, אך ע"פ הדו"ח השנתי של החברה לישראל ל-2006 [עמ' 29], כי"ל מנסה להתחמק מכל מימון של תיקון הנזקים. ככלל, המפגעים הסביבתיים אינם גזירה משמים, אלא תולדה של החלטות "כלכליות" מעשה ידי אדם.
גם העובדים במפעלים לא מלקקים דבש. הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" תיעד את מצבם הקשה של עובדי הקבלן במפעלי ים המלח. בעקבות ההד הציבורי הנרחב שיצר הסרט, הקימה כי"ל וועדה בראשות ח"כ לשעבר אלי גולדשמידט, וכעת עובדי הקבלן בחברה נהנים מזכויות סוציאליות בסיסיות, ומרוויחים שכר "אסטרונומי" של 5% מעל לשכר המינימום. מאידך, הנהלת כי"ל פועלת בשיטתיות כדי להרע את תנאי השכר של העובדים, ולהחליפם במידת האפשר בעבדי קבלן מעוטי זכויות. זו היתה הסיבה לסכסוכי עבודה חוזרים ונשנים שפרצו בשנים האחרונות ב"רותם אמפרט" וב"תרכובות ברום".
כמה זה עולה לנו?
ע"פ אתר המשרד להגנת הסביבה  "חשיפה ממושכת ומוגברת למזהמים עלולה לגרום נזק לבריאות ולסביבה, ובין השאר לפגיעה בדרכי הנשימה ולעליה בשכיחות מחלות כלי דם ולב". ע"פ נתוני משרד הבריאות, בשנים האחרונות חלה עלייה תלולה בשיעור מקרי הסרטן בדרום הארץ. ע"פ אט"ד, עלות זיהום האוויר בישראל ב-2004, בעיקר עקב תחלואה, היתה כ-1.9 מיליארד דולר. ע"פ התשקיף הסביבתי של בז"ן, עלות פינוי הבוצה מנחל הקישון, שמפעל "דשנים" נמנה על מזהמיו, נאמדת במאות מיליוני ₪.
גם הפגיעה בעובדים טומנת בחובה נזק כלכלי גדול למדינה. במשפחה שבה משכורתו של המפרנס העיקרי היא 4000 ₪ בחודש, הסיכוי שהילדים ייהנו מחינוך סביר נמוך מאוד, וגם הסכומים שהעובד מפריש לפנסיה הם מגוחכים. בעוד כמה שנים, כשהעובד יפרוש לגמלאות והילדים יגדלו, נגלה שמי שנאלץ לממן את השלמת ההכנסה לעובד ואת הדור החדש למצוקה של ילדים שלא זכו לחינוך הולם הוא - אנחנו. גם כאן, בדיוק כמו במקרה של הזיהום הסביבתי, אנחנו משלמים מחיר יקר מאוד על ה"חסכונות" של כי"ל.
"נו, הם בטח משלמים הרבה מסים"
מי שמצפה לגדולות ונצורות לכלכלת המדינה מהמיסוי על רווחי כי"ל נידון לאכזבה. מס החברות בארץ הוא כ-30%, ומזה יש להוריד מענקי עידוד ותכנוני מס שונים (וחוקיים). החשכ"ל ירון זליכה חשף לאחרונה שכי"ל התחמקה (לכאורה) מתשלום דמי זיכיון בסך מאות מיליוני ₪ למדינה, והצהיר: "אנו פועלים לוודא כי יושב למדינה כל שקל שנגזל ממנה לכאורה ע"י כי"ל". אלא שזליכה עוזב את תפקידו בקרוב מאוד. בהקשר זה לא מיותר לציין, שמנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, כיהן טרם מינויו כמנכ"ל כי"ל דשנים אירופה.
הפער שבין מניית כי"ל שנוסקת, לבין הנזק הסביבתי, החברתי והכלכלי הכבד שהיא גורמת- מעלה שוב את השאלה,   מי באמת נהנה מפירות הצמיחה. לפחות במקרה של כי"ל נראה, שה"צמיחה" הזו מושגת באמצעות פגיעה במשכורות העובדים וסיכון בריאותם של מאות אלפי תושבים, הגרים ליד המפעלים המזהמים.
תגובת כי"ל.

מה אפשר לעשות?
1. לחתום על העצומה למען הגשת כתבי אישום נגד המפעלים המזהמים.
2. להצטרף לתכנית הסודית למלחמה בשחיתות.

נושאים: כללי