ירושלים היא גם ככה עיר ענייה, ולא צריכה עוד שכונות לעשירים בלבד שייבנו מחוץ לעיר ■ שכונות כאלה לא יורידו את מחירי הדיור, אלא רק יחלישו את העסקים שבמרכז העיר
המלה הראשונה שעולה לי לראש כשאני חושבת על ירושלים היא מגוון – מגוון של דתות, מעמדות וסגנונות חיים. כל הטוב הזה נגלה לעיניהן של שתי קבוצות אוכלוסייה: תיירים ותושבי העיר. בכל יום כשאני יוצאת מביתי בשכונת נחלאות לאוניברסיטה העברית, המגוון הזה פורץ לנגד עיני – ברחוב, באוטובוס, במכולת השכונתית. אבל העיר הזאת לא מיוחדת רק בגלל האנשים שבה, אלא גם בגלל המקום שבו היא נמצאת. אין הרבה ערים שנשקף מהן נוף מדהים כמו מירושלים, והשילוב הזה של עיר וטבע מוסיף עוד גוון לצבעים הרבים של העיר.
הסיפור הזה הוא הסיפור של הרי ירושלים. השם "ספדיה" מעורר חלחלה אצל כל ירושלמי, שכן תוכניות ספדיה שקודמו ב-2007 איימו להרוס שטחים מיוערים חשובים, כמו הר חרת (סמוך לסטף), רכס לבן ומצפה נפתוח. במאמץ משותף של ארגון מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע וגופי תכנון, התוכנית נבלמה. לצערנו, אנו נקראים שוב אל הדגל, והפעם המאבק חשוב כפליים. ליתר דיוק, פי אחד וחצי – מספר יחידות הדיור המתוכננות הפעם הוא 30 אלף, לעומת 20 אלף שקודמו בתוכנית ספדיה. נוסף על כך, מכיוון שהתוכנית כבר נעצרה בעבר, הפעם יש חשש שהיא תקודם דרך הותמ"ל בהליך מזורז ופזיז, שחסרים בו שלושת הדברים החשובים ביותר למינהל תקין – ביקורת מקצועית, שקיפות ושיתוף הציבור.
כיום, האיום המרכזי של התוכנית הוא בניית עיר חדשה בשם "בת הרים" ממערב לירושלים, בסדר גודל של 14 אלף דונם, שבהם יוקמו 15 אלף יחידות דיור, ובנייה של 10,000 יחידות דיור נוספות בהר חרת. הסכנה של התוכניות האלה, מעבר לשטח שהן יהרסו, הוא כביש הטבעת שיוביל אליהן – שמתוכנן להיבנות על מאות דונמים של שטח פתוח. כביש כזה, אם ייבנה, יפגע אנושות בנוף ובבעלי החיים הייחודיים של האזור – ויקטע את הרצף של שטח המחיה שלהם.
אך לא רק ההרים ייפגעו מתוכניות הבנייה, אלא גם העיר עצמה. ירושלים היא גם ככה עיר ענייה, ולא צריכה עוד שכונות לעשירים בלבד שייבנו מחוץ לעיר. שכונות כאלה לא יורידו את מחירי הדיור, אלא רק יחלישו את העסקים שבמרכז העיר – הן ייצרו תהליך של פרבור ויגרפו את השכבות החזקות אל מחוץ לירושלים. הן לא יהוו פתרון לזוגות צעירים ולסטודנטים כמוני, שגרים בנחלאות ובקטמונים. יש הרבה גורמים, בהם העירייה, שמבינים כי הפתרון האמיתי למצוקת הדיור בעיר הוא פיתוח עירוני וחיזוק השכונות הקיימות. כל התוכניות לחיזוק העיר כבר קיימות, ויש עתודות לבנייה בסדר גודל של 60 אלף יחידות דיור בתוך ירושלים. בנייה בתוך ירושלים היא גם זולה בהרבה מבנייה בשטחים מיוערים, שכן התשתיות כבר קיימות.
הרי ירושלים, הנשקפים מחלון ביתי, הם הרבה יותר מנוף – הם ריאה ירוקה בין שתי המטרופולינים הגדולות בישראל, ומוקד לטיול ופנאי לרבבות. אלה שטחים פתוחים בעלי ערך אקולוגי, חברתי ותרבותי עצום לתושבי הסביבה והמדינה כולה. אסור לוותר על זה בשביל יחידות דיור שישרתו את בעלי הממון בלבד – בזמן שהביוב בשכונות עולה על גדותיו והתשתיות רעועות, ובמיוחד כשיש מאגר עתודות קרקע למגורים ולבניית עשרות אלפי יחידות דיור. קיימת אלטרנטיבה להתחדשות עירונית, כזו שאינה פוגעת בשטחים הפתוחים שמסביב לירושלים.
אם תקום קריאה ציבורית, כמו ב-2007, נוכל לעצור את זה. האחריות שלנו לעצמנו ולדורות הבאים היא לקרוא למקבלי ההחלטות לא לאפשר את הבנייה על ההרים – ולבנות בתוך העיר.
הכותבת היא סטודנטית ופעילה בארגון מגמה ירוקה