ניר חסון | 21.9.14 | הארץ
לכתבה המקורית: www.mat.co.il/8sB
מתקרבת ההכרעה בבג"ץ על גורלו של כביש 16, שאמור להיות הכניסה החדשה לירושלים. אל הארגונים הירוקים והפעילים הסביבתיים שעתרו נגד התוכנית הצטרפה הקרן הקיימת לישראל, שקבעה בתשובתה לבג"ץ כי אישור הכביש במתכונתו הנוכחית יביא "כליה על מה שנותר מיער ירושלים". בינתיים מקווים הפעילים הנאבקים בכביש כי המשבר התקציבי שנוצר בעקבות מבצע "צוק איתן" יביא לעצירת סלילתו.
כביש 16, שאושר סופית לפני יותר משנה בוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל), הוא מיזם תחבורה שאפתני שאמור להיסלל מסיבוב מוצא ועד לסמוך לבית החולים שערי צדק בירושלים. רוב הכביש יעבור במנהרות שייחצבו מתחת להר ובגשרים שיחברו בין המנהרות. החלק הרגיש ביותר מבחינה נופית וסביבתית בפרויקט הוא המחלף המתוכנן בנחל רבידה, ואדי עמוק, שהוא חלק מיער ירושלים, בין גבעת שאול לשכונת בית הכרם.
לפני שלושה חודשים הגישה קואליציית פעילים וארגוני סביבה — בהם פורום הארגונים למען יער ירושלים, ועד הפעולה של תושבי יפה נוף ובית הכרם, מגמה ירוקה, ועוד — עתירה לבג"ץ נגד הכביש. העותרים תוקפים את הכביש לא רק בשל הנזק הסביבתי שהוא עתיד לגרום, אלא גם בשל הנזק החברתי והתחבורתי שיגרום לטענתם הכביש לירושלים.
בתשובה שהגישה קק"ל לעתירה, לפני כחודש, היא הצטרפה לעותרים בבקשה לקבל את העתירה ולעצור את הכביש. בתשובת קק"ל נכתב כי מאז נטיעת יער ירושלים הצטמצם שטחו מ-4,700 ל-1,250 דונם בלבד, כיום. קק"ל הצביעה על חלופה מזיקה פחות, שלפיה ייסלל הכביש כולו במנהרה ללא המחלף בנחל רבידה. לתשובת קק"ל צורף תסקיר סביבתי שקבע כי "קבלת התוכנית המכילה את המחלף האמור גוזרת על נחל רבידה ועל יער ירושלים גזר דין של כליה".
"תמיד מצאו סיבה טובה לפגוע ביער ירושלים. פעם זה דיור, פעם זה תשתיות, פעם זה מתקן של פי גלילות. יש אינסוף סיבות תכנוניות טובות למה לכרסם עוד ועוד ביער. אבל צריך להיות עיקרון, כמו בסנטרל פארק בניו יורק, שביער לא נוגעים", אומר עו"ד בנג'י הימן, שהגיש את העתירה.
"הכביש הזה תוכנן לפני למעלה מ–20 שנה, תכננו אותו בהקשר אחר לגמרי של המצב התחבורתי. עכשיו מקדמים אותו מבלי לשאול אם הכביש נחוץ", אומר פול לנדא, אחד העותרים. "האם פתיחת כביש 9 (בין כביש מספר 1 לשכונת רמות ודרך בגין, נ"ח), הרכבת המהירה לתל אביב, שצפויה להפחית את הפקקים בכניסה לעיר, והשפעת הרכבת הקלה — לא צריכים לגרום למחשבה מחודשת על הכביש?". בעתירה נטען עוד שהכביש סותר את המדיניות שיש להעדיף תחבורה ציבורית, ושהוא עתיד לעודד שימוש בתחבורה פרטית, מזהמת ומזיקה.
עוד טוענים העותרים שהוועדה לא בחנה את חלופות התכנון ובעיקר לא את "חלופת האפס"; כלומר, ויתור על הכביש ומציאת פתרונות תחבורה אחרים לכניסה לירושלים, כמו חניוני חנה־וסע ונתיבי תחבורה ציבורית.
בתשובת המדינה לבג"ץ נכתב כי "במאזן האינטרסים בין תועלת לכלל הציבור, פיתוחה וצמיחה של ירושלים לבין הפגיעה ביער ירושלים, גוברים האינטרסים של כלל הציבור".
מחברת נתיבי ישראל, יוזמת הכביש, נמסר בתגובה: "תוכנית כביש 16 גובשה ונקבעה מתוך תפיסה ירוקה, המבקשת, ככל הניתן, לשמר את יער ירושלים ולצמצם את השימוש בו. משום כך נקבע כי רוב מוחלט של כביש 16 יהיה במנהרות מתחת ליער, כך שהכביש כמעט ואינו עובר ביער. עם זאת, כדי לחבר את מנהרות כביש 16 אל התשתית התחבורתית המובילה לירושלים ובתוכה, נעשה שימוש בשטח מצומצם שהוא בין אחוז לשניים מסך היער, וגם זאת בצמוד לפי גלילות — שטח מופרע ביער. בדיקות כלכליות קבעו את הנחיצות התחבורתית שיש במנהרות כביש 16. זאת, בנוסף לרכבת הכבדה שהיא תחבורה ציבורית, ולכביש 1 החדש. מרכיבים אלו יוצרים מערך תחבורתי שיתן את המענה לצרכים התחבורתיים של ירושלים בשנים הבאות".