רצועת חוף הים התיכון היא מקום בילוי, מוקד תרבות ופנאי ופנינת טבע המשמשת כל אזרח בישראל ללא הבדלי דת, גזע, מין או מעמד סוציואקונומי. בשל פריסתה לאורכה של ישראל, והשקתה לשתיים מתוך שלושת המטרופולינים הגדולות ביותר, היא מאכלסת בין מאות לעשרות אלפי מתרחצים מידי יום. בתוך כך, שמירה על החופים הציבוריים הפכה לקונצזוס בקרב הציבור הישראלי ומהווה ערך עליון.

לאורך השנים עשרות רבות של קהילות חברו יחד למאבקים למען הגנת החופים ולמען התיקון לחוק החופים שיבטיח הגנה אמיתית על חופי ישראל. התיקון נתמך על ידי עשרות חברי כנסת, ומעל ל- 100,000 אזרחים שחתמו על עצומה.

 

רקע כללי

אורכה של רצועת חוף הים התיכון הוא כ-196 קילומטרים. כ-50 קילומטרים סגורים לציבור ומשמשים לצורכי נמלים, תחנות כוח, תשתיות וביטחון. מכ-150 הקילומטרים הפתוחים לציבור, כ-40 ק"מ מהווים שטח בנוי, כ- 40 ק"מ נוספים מיועדים לבנייה עירונית ובכ-15 ק״מ נוספים קיים או מתוכנן בינוי כפרי. רק כ-53 ק״מ הם חוף טבעי ופתוח, מתוכם אורך חופי הרחצה המוכרזים (בעלי שירותי הצלה) הוא כ-17 קילומטרים. לפי נתונים אלו ומדד גודל האוכלוסייה הנכון לאפריל 2017, נותרו כיום לכל אזרח בישראל פחות מ-2 ס"מ בלבד של חוף ים פתוח.

 

הרקע להצעת החוק

בתחילת שנות ה-80 הובילה המדינה את אישור תמ"א 13 ותמ"א 13 ג', אשר נועדו להבטיח את ייעוד חופי מדינת ישראל לצורכי הציבור. בשנת 2004 התשס"ד עברה המדינה צעד נוסף בחקיקת חוק "שמירת הסביבה החופית". עם זאת, בשנים האחרונות מופיעות עשרות תכניות לבניה על קווי חוף רבים אשר אושרו בטרם חקיקת החוקים העדכניים. תכניות אלו לא היו מאושרות ע"פ הנורמות כיום, שכן הן מנוגדות למגמות התכנון אשר עוגנו בחוק במטרה לשמור על חופי הציבור. אלא שפעמים רבות תכניות בנייה ישנות אלה מאפשרות הוצאה של היתרי בנייה חדשים, ואלה אינם נבדקים לפי הוראות החוק, בדיקה שהייתה מובילה לעתים למסקנה כי אין לאשרם. כך, מימוש תכנית ישנה עלול לגרום לנזק סביבתי כבד, ולפגיעה בנגישות החופים עבור הציבור. בין התכניות ניתן למנות את חוף פלמחים הייחודי, חופי בצת, חוף אכזיב, חיפה, חדרה, בת-ים, אשקלון חופי הכנרת ועוד. התמודדות נקודתית עם כל תכנית בנייה חופית איננה ריאלית בשל ריבוי תכניות אלו, ולכן רק שינוי בחוק עשוי להציל את גזר דין החופים בישראל.

 

החידושים בהצעת החוק

הצעת החוק מבקשת על פי הוראת שעה של חמש שנים לבצע איסוף ובחינה מחדש של כלל התכניות אשר אושרו בסביבה החופית, בטרם נכנס החוק לשמירת הסביבה החופית לתוקף. איסוף זה של התכניות יתבצע על ידי הוועדות המקומיות והמחוזיות, ויהיה תחום ומוגדר בפרק זמן של חצי שנה. הוועדה לשמירת הסביבה החופית תדון ותבחן את כלל התכניות, על מנת להבטיח עמידתן בדרישות החוק, כאשר כל תכנית תיבחן בנפרד. הליך זה יתבצע בתוך שנתיים מיום קבלת התכניות. תכנית אשר תמצא כי היא עומדת בקביעות ותקנות החוק- תאושר לביצוע, ואילו תכניות אשר אינן עומדות בדרישות- תורה הוועדה לבצע בהן שינויים והתאמות הנדרשות על מנת לאשרן, לרבות הרחקת הבינוי מקו המים, הפחתת זכויות בנייה וכיוב'.