נייר עמדה | ישובים חדשים בנגב

פגיעה ביישובי הנגב והסביבה

בשנים האחרונות מקדמת ממשלת ישראל שורה של יוזמות להקמת ישובים חדשים בנגב – בכלל זה תכנית לחבלי התיישבות 'מבואות ערד' ותוכנית 'כביש 25' ועוד. מטרת המסמך להציג את השלכות של תכניות אלה על ערי הנגב ופוטנציאל הפגיעה שלהן בשטחים הפתוחים וערכי הטבע בנגב הצפוני.

רקע

בחודש אוקטובר 2011 ממשלת ישראל פרסמה החלטה בדבר הקמת חבל התיישבות חדש באזור 'מבואות ערד' במרחב שבין ערד למיתר. תכנית 'מבואות ערד' כוללת 10 יישובים חדשים במרחב שבין מיתר לערד בהם מוצעות כ- 3000 יח"ד. בנוסף, במהלך שנת 2013 יזם משרד השיכון תכנית נוספת לחבל התיישבות חדש לאורך 'כביש 25' הכולל 5 יישובים חדשים לאורך כביש באר שבע – דימונה שיחד יכילו עוד כ- 5300 יח"ד במרקם כפרי (בצפיפות מגורים של יחידת דיור אחת לדונם)3. כמו כן, קיימות תכניות נקודתיות נוספות כגון כרמית, חירן, שיזף, כסיף ועוד. תכניות אלה נובעות מרצון הממשלה לעודד ולחזק את ההתיישבות בנגב ולתת מענה לביקוש ליישובים כפריים באזור. להחלטות הללו יתכנו השלכות חמורות מבחינה חברתית, כלכלית, וסביבתית שאינן תואמות את מדיניות התכנון הארצית הבאה לידי ביטוי בתוכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור (תמ"א 35), שאומצה על ידי הממשלה ב-42005, ומעל הכול, יוצרות חוסר איזון מוחלט בין המגזר הכפרי לעירוני בנגב.

הקמת ישובים כפריים חדשים יפגעו ביישובי הנגב הקיימים!

בתזכיר תכנית "מבואות ערד" מוצהר כי הקמת הישובים החדשים לא תפגע ביישובים קיימים ואף תועיל לחיזוקם. לעומת זאת, מחקרים שנערכו ביחס למקרים דומים של הקמת חבלי הוכיחו חד משמעית כי הקמה של ישובים פרבריים חדשים גורמת לעזיבה של אוכלוסייה אמידה ומשכילה מהערים השכנות (אפקט "גריפת השמנת"). אוכלוסיית העוזבים, שבעת אכזבות מחוסר ההשקעה של המדינה ביישובים הקיימים, מעדיפה את התשתיות החדשות, שירותי החינוך המשופרים והמגורים המובטחים לה ביישובים חדשים, בסביבה הומוגנית. מגמה זו יוצרת תהליך מתמשך של החלשת הישובים הוותיקים, אשר מוביל להשלכות שליליות נוספות בתחום הכלכלי וחברתי.

מבחינת ההשלכות החברתיות, תכניות אלו מעמיקות את אי השוויון ומגדילות את הפערים באיכות השירותים הציבוריים בין הישובים ומאיצות תהליכי קיטוב והיבדלות. מחויבותה הראשונה של המדינה צריכה להיות לחיזוק הישובים הקיימים ולהבטחת שירותים ראויים לתושביהם, שחלקם הופלו ואף הופקרו משך עשרות שנים.

ביישובים ובערים הקיימים מצויות עתודות נחרבות לבניית יחידות דיור חדשות

תכניות להקמת ישובים חדשים בנגב מקודמת תחת הטענה הרווחת כי קיים חוסר של מרחב אפשרויות בחירה עבור מתיישבים פוטנציאליים, וכי הערים הקיימות לא מספקות את הכמות הנדרשת ואופי הדיור המבוקש על מנת למשוך מתיישבים חדשים. אלא שכבר כעת, ביישובי הנגב הקיימים מתוכננות תשתיות לבנייה של עשרות אלפי יחידות דיור7. דו"ח עתודות מגורים לשנת 2014 עבור מטרופולין באר שבע8 מצביע על היצע של כ- 60,000 יח"ד פוטנציאליות מתוכם כ- 36,500 כבר מאושרות, במגזר העירוני בלבד ברחבי המטרופולין. במגזר הכפרי נמצא כי רק יישוב אחד מתוך 14 הישובים שנבדקו מיצו למעלה מ- %50 מיחידות הדיור המותרות ע"פ הנחיות תמ"א 35.

במקביל לשפע היצע הדיור הנ"ל, עשרות ישובים ותיקים בנגב, כפריים ועירוניים גם יחד, סבלו מהגירה שלילית של כ-%16 בין השנים 2007 ל-2011 ומשוועים לאוכלוסייה חדשה. אוכלוסיית ערד ודימונה- הערים הסמוכות לחבל התיישבות 'מבואות ערד' ותוכנית 'כביש 25', אינה גדלה ואף מצטמצמת:

  • אוכלוסיית ערד בשנת 2000 מנתה כ- 24 אלף, ובסוף 23.9 -2012 אלף. כלומר, משך תריסר שנים ערד כלל לא גדלה. אוכלוסיית דימונה בראשית שנת 2000 מנתה כ- 34 אלף, ולאחר תריסר שנים, 2012, התכווצה ל- 32.8 אלף.

כלל הערים היהודיות בנגב נמצאות באשכול סוציו אקונומי 4-5 ואילו העיירות הבדואיות, באשכול 1-2. למרות שהשכם וערב נשמעות הצהרות לפיתוח הנגב, בפועל, מדיניותה אינה עקבית ובמקום לפתח את הישובים הוותיקים, היא זונחת אותם ומפתחת חדשים.

אין כל הצדקה לכך שדימונה, ערד, ירוחם, אופקים, באר שבע יקפאו על עומדן, שעה שהמדינה משקיעה הון תועפות בבניית ישובים שיתחרו בהן.

עלות הקמתם של ישובים חדשים יקרה לעומת חיזוק ישובים קיימים!

מחקר שבחן את ההיבטים הכלכליים של הקמת יישובים חדשים בהשוואה להרחבת יישובים קיימים (כפריים ועירוניים)11 , מצביע על פערים ניכרים בין עלות ההקמה וההוצאות השוטפות של יחידת דיור בישובים חדשים לעלות ההרחבה וההוצאות השוטפות ליחידת דיור בישובים קיימים:

  • – בין עלות ההקמה של יחידה ביישוב כפרי חדש לבין יחידה חדשה %29 קיים פער של בהרחבה של ישוב כפרי קיים.
  • – השקעת הממשלה והרשויות המקומיות בהקמת יח"ד ביישוב כפרי חדש גדולה ב- %113 לעומת הקמתה ביישוב קיים.
  • – בהוצאות המדינה עבור הקמת יחידת דיור ביישוב כפרי חדש קיים פער של 188% בלבד. פער זה (₪ 484,216) לעומת עלות ההקמה בעיר קיימת (ליח"ד ₪ 1,393,131) כאשר כל עלויות ההקמה נלקחות בחשבון גדל ל-300%

הקמת עשרת הישובים החדשים כרוכה בבזבוז עתק של כספי ציבור על חשבון הערים הקיימות ומנוגדת לעקרונות הצדק החברתי והחלוקתי!

אי התאמה למדיניות התכנון הארצית

בחינת התכניות להקמת ישובים חדשים בנגב מציגה נפח שמחד לא מספק תרומה משמעותית לפתרון בעיית הביקוש בארץ ומאידך מפזר יישובים פרבריים במרחב גדול בניגוד למדיניות התכנונית הנוכחית. נוסף על הסטייה מהמלצות תמ"א 35, התכנון בחבלי ההתיישבות החדשים אינו תואם את הנחיות תמ"מ 14/4 המסמנת שני יישובים (כסיף ויתיר) במרחב הנ"ל ואינו תואם את תוכנית האב למטרופולין ב"ש הממליצה על הקמה של 2-3 ישובים חדשים בלבד בגזרה הצפון מזרחית לבאר שבע שיכילו כ-3,200 יח"ד עד לשנת 2020. המטרות של התכניות ארציות והמחוזיות הן ליצור הזדמנות לנגב (ובליבו העיר באר שבע) להפוך לאלטרנטיבה אמיתית למרכז מבחינת מגורים ותעסוקה. היוזמות ליישובים פרבריים חדשים בנגב מעמיקות את הפערים החברתיים כלכליים בנגב ומפרות לחלוטין את האיזון הנדרש ליצירת מרחב חיים איכותי בנגב.

ישובים פרבריים, במבואות ערד בפרט משמעותם פגיעה סביבתית חמורה

מדינת ישראל צפויה להיות בשנת 2020 אחת המדינות הצפופות בעולם המערבי וזאת בשל שטחה הקטן, אוכלוסייתה ההולכת וגדלה והפיתוח המואץ. במצב זה הקמת ישובים פרבריים חדשים הינה מהלך הרסני במיוחד. ישובים חדשים פוגעים ברצף השטחים הפתוחים- הם יוצרים קווי מגע חדשים ונרחבים עם השטח הפתוח, ובכך גורם לפגיעה נופית חמורה יותר מאשר הרחבה של יישוב קיים. בנייה פרברית אינה מאפשרת פיתוח תחבורה ציבורית יעילה ומחייבת תלות מוחלטת ברכב הפרטי, מעודדת אורך חיים בזבזני במשאבים ואנרגיה ומגבירה פליטות גזי החממה.

צפון הנגב, ואזור מבואות ערד בפרט מהווים שטחים בעלי חשיבות אקולוגית גבוהה. אזור מבואות ערד מהווה מסדרון אקולוגי ייחודי, שרבים ממאפייניו שמורים היטב ורגישותו האקולוגית גבוהה ביותר. ערכיותו הגבוהה תורמת להיותו אזור לפנאי, תיירות ונופש וריאה 12 ירוקה לתושבי מטרופולין באר שבע . האזור עשיר במיני צמחים, מהווה אזור מפגש בין בתי 13 גידול שונים ומתקיימים בו מיני עופות ייחודים וסוגי צמחים אנדמיים . מימוש התוכניות המוצעות יפגע קשות בבתי הגידול. פגיעה במסדרון האקולוגי היחידי המחבר את דרום ארץ למרכזה תבודד אוכלוסיות בעלי חיים ותהפוך אותן לפגיעות ביותר, ואף נתונות להכחדה. אם התוכניות יתממשו במתכונתן המוצעת, יכולת המעבר במסדרון בציר מזרח-מערב בשטח מדינת ישראל תיחסם לחלוטין.

מבחינה נופית, החבל מתאפיין בנוף פתוח ורב-גוני עם תצפיות יוצאות דופן, ולכן רגישותו לפיתוח גבוהה במיוחד. מימוש התוכניות יבטל חלק ניכר מהאיכות הנופית של אזור זה. מסקר שביצע מכון דש"א בשנת 2006, עולה שרוב השטח באזור חבל יתיר נכלל בקטגוריות "ערכיות גבוהה", "ערכיות גבוהה מאוד" ו"ערכיות מרבית". על פי תמ"א 35, תכנית המתאר הארצית לבנייה לפיתוח ולשימור, אזור מבואות ערד מסומן ברובו כמרקם שמור משולב. נוסף לכך, בתשריט ההנחיות הסביבתיות של תמ"א 35, האזור הוא חלק משטח נרחב המוגדר כבעל רגישות נופית סביבתית גבוהה. על פיתוח מרקם שמור משולב ושטח ברגישות נופית-סביבתית גבוהה, מוטלות מגבלות רבות. במרקם שימור משולב, הפיתוח המוצע אמור שלא לשנות באופן מהותי את אופי האזור, ולהתבצע רק לאחר מיצוי עתודות הקרקע באזור. אזור ברגישות נופית סביבתית גבוהה בוודאי שאיננו מתאים להקמת יישוב חדש, לא כל שכן להקמה של מספר יישובים. במקרה של חבל ההתיישבות בערד, ברור כי הפיתוח המוצע איננו תואם את מדיניות התכנון הלאומית ואף מהווה ניגוד חריף לה.

יישובים חדשים ובייחוד יישובים פרבריים חדשים, פירושם רבבות דונמים נוספים של שטחי טבע שיכוסו בבטון, בתשתיות חשמל, מים, תקשורת וכבישים. הנופים במרחב ערד הכלל ובחבל יתר בפרט מהווים נכס חשוב – יש לשמרם ולנצלם לתיירות, לנופש ולפנאי, ולא לפגוע בהם.

פיתוח בנגב, הוא חיובי ורצוי! עידוד אוכלוסיה לנגב, חיזוק הערים הקיימות- השקעה בתעסוקה, בחינוך, בתשתיות הוא חיוני! עם זאת התיישבות חדשה על חשבון התושבים והישובים הקיימים באזור, הוא אינו פיתוח אלא גרימת נזק בלתי הפיך לנגב ולתושביו, פגיעה קשה בשטחים הפתוחים ובערכי טבע ונוף תוך בזבוז כספים עצום ונטול הצדקה. את המיליארדים שמתכוונת הממשלה להשקיע בתכנית עשרת הישובים החדשים, ראוי להשקיע בחיזוק ישובים ותיקים באזור וכן בפיתוח הנגב למען כלל תושביו. ראוי לפתח את הנגב בהתאם לעקרונות של צדק חלוקתי: חלוקה הוגנת של משאבי הציבור לכלל הציבור, על ידי מציאת פתרונות שוויוניים לכלל האוכלוסייה המתגוררת בדרום ובשיתוף עמה.

מה ניתן לעשות?

  1. – בחינה מחודשת של התכנית על כלל ההיבטים – אסטרטגיים, כלכליים, סביבתיים, חברתיים, בהקשר של ההשפעה הרחבה על הערים הקיימות בנגב, המעוגנת בלוח זמנים.
  2. – קיום שיתוף פעולה, שקיפות וקשר ישיר בין נציגי מגמה ירוקה והחברה להגנת הטבע לבין הגורמים המקצועיים במשרד הבינוי, בפרט המתכנן הראשי והמנכ״ל.

הפניות

1. עפ"י החלטת ממשלה מתאריך 30.10.11

2. עפ"י החלטת ממשלה מתאריך 24.10.13

4 .תמ"א 35 , הוראות התוכנית – דברי הסבר, מהדורת 25 בנובמבר 2005

5. קהילות מגודרות, אמנון להבי (עורך), :קובי ברוידא וגיא נבון (מחלקת המחקר של בנק ישראל), הגירה פנימית והתבדלות, 2010.

6. אפלבאום ל. וניומן ד. 1989 . יישובי לווין באזורים פריפריאליים: כפר ורדים, מיתר ולהבים: דו"ח מחקר. הוכן עבור מִנהל התכנון במשרד הפנים.

7. השלכות החלטת הממשלה על הקמת חבל התיישבות באזור מבואות ערד, מרכז המחקר והמידע של הכנסת ,שירי בס ספקטור, 2011.

8 .יונתן יפרח, דוח עתודות מגורים- מטרופולין באר שבע, החברה להגנת הטבע 2014.

9 ביטול תכנית למתן מענקי בנייה בפריפריה של משרד השיכון והבינוי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ענת לוי 2013

10. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

11. בחינת היבטים כלכליים, דו"ח :הקמת ישובים חדשים בהשוואה להרחבת ישובים קיימים ,מתוך צנובר-עובד גובי עבור משרד להגנת הסביבה, 2009

12. להרחבה ראה: חבל יתיר-סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת אדם. מכון דש"א. 2006

13. התייחסות רשות הטבע והגנים לתכנון מבואות ערד, אוגוסט 2012

♂︎ ♀︎ ⚥︎