בשנה שעברה אחרי תהליך ארוך מול האוניברסיטה העברית כולל אלפי חתימות של סטודנטים וסגל ובדיקה של הנתונים והמקרים מהעולם האוניברסיטה העברית הצהירה שתסיט את השקעותיה מדלקים מזהמים (זה עוד לא הסוף, עדיין מחכים לביצוע).
מבחינתנו זה היה רק הצעד הראשון, השנה המשכנו את הפעילות לאוניברסיטת חיפה שיושבת בלב מחלוקת בין התעשייה המזהמת לתושבים שנפגעים ממנה.
האוניברסיטה נועדה ליצור מציאות טובה יותר באמצעות מחקר פורץ דרך והפצתו. אז רק הגיוני בעיניינו שהיא תהיה חלק מהפיתרון. באוניברסיטת חיפה אפילו הוקם המרכז הלאומי להיערכות לשינויי אקלים בישראל.
ראוי בעינינו שהאוניברסיטה, שמשקיעה את כספי הסטודנטים והתורמים בחברות שונות, תרתום גם את הכוח הכלכלי שלה כחלק מהמגמה העכשווית העולמית לשימוש באנרגיות מתחדשות. בייחוד אוניברסיטת חיפה, המשקיפה על מפרץ חיפה, ושהסטודנטים שלומדים בה נושמים את אוויר המפעלים יום יום- צריכה להיות הראשונה להתחייב להסיט את השקעותיה מ-10 החברות המזהמות ביותר בישראל, ומ-200 החברות שמחזיקות בעתודות הדלקים הפוסיליים הבינלאומיים.
מעבר לכך שזו החלטה מתבקשת מבחינה מוסרית, היא גם כדאית לאוניברסיטה מבחינה כלכלית!
הלכנו לבדוק את הדברים וגילינו שהועד המנהל, הגוף שמתווה את מדיניות האוניברסיטה, מורכב מנציגי סנאט, נציג סטודנטים וכן אנשי ציבור. אחד מנציגי הציבור הללו, הינו לא אחר מנדב שחר, מנכ"ל חיפה כימיקלים היוצא.
חיפה כימיקלים (לפני ההחלטה לסגור אותו) היה אחד המפעלים המזהמים ביותר במפרץ חיפה, שלא עמד בהיתר הפליטה, היתר הרעלים ובהיתר ההזרמה לקישון. מעבר לבעיה המוסרית שבהשתתפותו של שחר בהצבעה על הסטת השקעות, יש כאן סיפור גדול יותר.
בדיוק כמו שמשפחת עופר השקיעה בחיפה בבניית קניונים, אצטדיון ספורט ותרמה לבית החולים רמב"ם והיא גם תורמת משמעותית לאוניברסיטה. אנחנו מתקשים להבין מדוע מנכ"ל אחד המפעלים המזהמים ביותר במפרץ ונציגי תעשייה נוספים צריכים להיות בעמדת השפעה במוסד מחקרי.
יושב ראש ועדת ההשקעות אמר לנו שהאוניברסיטה תהיה המוסד האחרון (!!!) להוביל הסטת השקעות סביבתית – במילים אחרות, שכדאי שנרד מזה.
אבל זאת בדיוק הסיבה שאנחנו כאן, ומתכוונים להישאר – דווקא פה במפרץ חיפה. הגיע הזמן לשים סוף לקשר לא ראוי (בכלל) בין הון לשלטון. אנחנו צריכים אתכם ואתכן איתנו, כדי שנוכל ללמוד באוניברסיטה כזו, שנהיה גאים לקרוא לה הבית השני שלנו.