במשך שנים רבות לא הייתה מחוברת בירת ישראל למסילת רכבת. כדי לתקן את המעוות, הציעה רכבת ישראל מספר אפשרויות לחיבורה של עיר הקודש אל רשת המסילות בארץ. בין ההצעות שהועלו היו שדרוג קו הרכבת הישן שהתנוון לו זה מכבר, הצבת מסילה בתוואי שעובר דרך השטחים, או בניית פסי רכבת לאורך כביש אחד (הצעה אשר זכתה לכינוי הלא אטרקטיבי A1).
הפעילים בתאי מגמה ירוקה בירושלים הבינו מהר מאד שאפשרות A1 היא היחידה שיכולה באמת להוות אלטרנטיבה לנסיעה ברכב הפרטי. נראה היה שכל אפשרות אחרת משמעותה זריקת כסף לפח. אולם כדרכן של חלופות יעילות במיוחד, הצבת מסילה לאורך כביש אחד הייתה האפשרות היקרה ביותר מבין ההצעות. לכן החליטו פעילי מגמה ירוקה שיש לעזור למדינה לקבל את ההחלטה הנכונה: שלטים, מפות ודפי מידע מפורטים חולקו לכל דורש, אבל למרות המאמצים הרבים, עם ישראל לא הצליח לקלוט את המסר המורכב. לפיכך, הוחלט לא להחליף את העם אלא להחליף את המסר.
"לירושלים חסרה הרכבת המהירה" קראו הפעילים בהפגנות ורקעו הפילים בגן החיות התנ"כי כשעליהם שלטים בתוואי הרכבת. בעקבות המאבק אישרו מוסדות התכנון את "חלופת הרכבת המהירה A1", במקביל לשדרוג הקו הישן, המסומל, כמה אירוני, באות S.
בכך הושג הניצחון הראשון, בזכות פישוט המסר והבלטת היתרון. לולא הצליח הקמפיין, נראה שהחלופה הנבחרת הייתה מביאה לבחירת תוואי שזמן הנסיעה בו ארוך משעה ואינו מגיע למרכז העיר. בנוסף, סלילתו היתה פוגעת באופן אנוש באזור נחל שורק. על מנת לשמר את ההישג, יצאה מירושלים אחת לשנה "צעדת הרכבת". בכל פעם צעדנו במסלול אחר במורד הרי יהודה, ובכיף גדול והרבה רעש ליוו את יישום ההחלטה עד שהבניה נראתה בשטח.