אחד המאבקים היותר מזוהים עם "מגמה ירוקה" הוא המאבק בתכנית להקמת תחנת כוח פחמית באשקלון. בשנת 2001 אושרה תכנית חברת החשמל להקמת תחנת כוח פחמית שלישית באשקלון.
פעילי מגמה ירוקה בפקולטה ברחובות ובמכללת אחווה זיהו את הפרצה ונכנסו לתוכה במלוא הכוח בשנת 2002, תוך יצירת קמפיין שפעל במספר רמות. ברמה המקומית התקיימה פעולה קהילתית נרחבת של הסברה, תוך ניצול הבחירות המקומיות ב-2003 להעלאת הנושא על סדר היום המקומי; מנהלי המאבק יזמו עימות בנושאים סביבתיים בין המתמודדים לראשות העיר אשקלון, עימות שבדיעבד היה אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בבחירות, והביא לבחירת ראש עיר שהתנגד (באותו זמן) להקמת התחנה.
ברמה האזורית, הוקם מטה מאבק בהנהגת ראשי רשויות מהאזור הנפגע. ב-2003 הגיע הקמפיין לרמה הארצית, כשמגמה ירוקה ריכזה קואליציית ארגונים שכללה גם את אדם טבע ודין, גרינפיס, החברה להגנת הטבע וחיים סביבה. הפעילויות ברמה הארצית כללו לובי בכנסת ובממשלה, הפגנות רבות מול הועדה לתשתיות לאומיות ומול משכן הכנסת.
הרגעים הבולטים של הקמפיין כללו בין השאר את יום כדור הארץ 2004, כאשר הוצגו לראווה בקע ונקע – דמויות הצללים של שקע ותקע. בהמשך אותה שנה, פרויקט התחנה הפחמית היה לזוכה הראשון באות הגנאי הגלובוס השחור, שהוענק בטקס לבקע ונקע על ידי ארגוני הסביבה.
ב-2011 הוחלט כי תחנת הכוח שהייתה אמורה להיות בתכליתה מבוססת על פחם תהיה תחנה שתעבוד על גז בגיבוי של פחם. הישג משמעותי לפעילים שסחפו אחריהם את תושבי האזור, רתמו אותם למאבק בשטח שנתן מקום למונחים שהיו חדשים עם תחילתו של המאבק והפכו היום לביטוי שגור- כמו "אנרגיות מתחדשות".