ארבע וחצי לפנות בוקר. חוף אילת. עלטה מוחלטת. עשרות אנשים לא מגולחים בחולצות כתומות עולים על סירות מנוע, ועושים את דרכם לעבר רציפי עץ בלב ים הנושאים כלובי ענק. בשעה חמש בבוקר הם משתלטים על המקום, מתבצרים וכובלים את עצמם. כשהשומר סרגיי מבחין בהם, עדיין טרוט עיניים, זה כבר מאוחר מדי: כלובי הדגים בידי פעילי מגמה ירוקה, בעקבות מבצע הפעולה הישירה הגדול ביותר שאורגן בישראל.
על פי מחקרים בלתי תלויים, כלובי הדגים, שבהם גודלו כמויות אדירות של דגי מאכל, גורמים לזיהום חמור במפרץ ולפגיעה בשונית האלמוגים, בגלל עומס הפסולת האורגנית שהם מייצרים. למרות העובדה שכלובי הדגים מעולם לא קיבלו אפילו רישיון עסק או אישור של גופי התכנון, התמהמהו מערכת המשפט וממשלת ישראל במשך שנים מלהורות לבעליהם להסיר את הכלובים ולעזוב את המפרץ.
מגמה ירוקה נכנסה לפעולה בשנת 2004 בקמפיין שהובילה רחלי תדהר. אחת הפעולות היצירתיות והזכורות לטובה בקמפיין היא "חרם הצרכנים", במהלכו התגנבו פעילי מגמה אל רשתות השיווק שבהן נמכרו דגי דניס מאילת, ו"קישטו" כל אריזה קפואה של דגים במדבקה: "זהירות! דג דניס מאילת מזהם את הים". בנוסף, נערכו הפגנות שכללו פעילים חמושים בשנורקלים, ארונות קבורה למפרץ, אסלות בית שימוש ושלל עזרים מקוריים. יש להזכיר גם את "בתולת הים" שקיבלה את פני הבאים לקנות דגים לראש השנה בשוק הכרמל בתל אביב.
ביוני 2005, אחרי שנים של מאבק, התקבלה בממשלה תמ"א 13, תוכנית המתאר לחופי אילת, שבה נקבע במפורש שאין מקום לכלובי דגים בתחומי המפרץ. הכלובים המזהמים החלו בינואר 2007 לצאת מהים, ובתוך שלוש שנים עברו ליבשה. בכך הגיע לסיומו המשמח מאבק ממושך.