מאת: נעמה סמל 

בתקופה האחרונה, אנחנו עדות לרצף ניסיונות של המחוקקים לפגוע בטבע הישראלי. השרה סילמן הודיעה על כוונתה לצאת מהסכם פריז, חוק ההסדרים המוצע כלל סעיפים שיאפשרו כריתת עצים ובנייה על שמורות הטבע ללא אישור רט”ג – שני סעיפים שיצאו מהחוק אבל עדיין לא עלו בועדה בעקבות המלחמה – כלומר עתידים לחזור. הטבע הישראלי פעם אחר פעם נרמס תחת שיקולים פוליטיים. הרמיסה הזאת מאוד קרובה לבלתי הפיכה, והיא הולכת ומדרדרת. 

האיום השני בחשיבותו על הטבע 

מינים פולשים הם משהו יום יומי בישראל. אלו המיינות שאנחנו שומעות מחוץ לחלון, שהן בין 100 המינים הפולשים המסוכנים בעולם. אלה המדוזות הנודדות שממלאות את הים עד כדי כך שקשה לא לדרוך עליהן גם בחוף. 

מינים זרים פולשים מוגדרים כאורגניזמים שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי עקב פעילות אנושית, מתרבים בטבע ומשפיעים לרעה על המערכות האקולוגיות. מדובר ברשימה ארוכה ומסוכנת הכוללת את הנמלה הצהובה המשוגעת, הדררות שדוחקות את הנקר הסורי, וצמחי מים שחונקים את הנחלים שלנו.

הנתונים מדאיגים: מינים פולשים נחשבים לאיום השני בחשיבותו על המגוון הביולוגי בעולם, והם גורם מרכזי בהכחדתם של למעלה מ-50% ממיני בעלי החיים שבסיכון. הנזק שהם גרמים לא מסתיים רק בטבע – הוא פוגע אנושות בתשתיות, בחקלאות, בתיירות ובבריאות הציבור.

מחדל של חקיקה ותקצוב 

הבעיה אינה חוסר בידע, אלא חוסר ברצון פוליטי. כבר ב-2015 גובשה תוכנית לאומית מקיפה ומקצועית למגוון ביולוגי, אבל היא לא יצאה לפועל משיקולים תקציביים. מאז כתב המשרד להגנת הסביבה תוכנית חדשה, שעדיין לא פורסמה ולא עלתה להצבעה. אנחנו לא יכולים להמשיך ככה. 89% מהמערכות האקולוגיות בישראל בהידרדרות. 89%. זה בעצם מיליארדים של שקלים, תרבות וטבע ישראלי, פגיעות בחקלאות ובאיכות חיים של אזרחים, שאנחנו מאפשרים בשם הפוליטיקה וההישארות במקום. 

כיום, הסמכויות לטיפול מפוזרות בין משרדים שונים, כשהדגש המרכזי הוא טיפול בבעיות באופן נקודתי. כך, למשל, החברה להגנת הטבע שולחת צוותים לאיסוף וביעור של חסת המים, מין פולש שמסוכן למערכות האקולוגיות ועלול לפגוע גם בתשתיות וביוב – וזאת במקביל לכך שהחסה הזאת בדיוק נמכרת כצמח נוי במשתלות. אין בזה היגיון, רק עבודה כפולה ובזבזנית שלא מצליחה למנוע את הפגיעה בסביבה אלא רק להקטין אותה.

אנחנו הצעירות חלק מדור שלם של שגדל למציאות שבה הטבע הישראלי נרמס תחת שיקולים פוליטיים וכלכליים צרים. אם לא נפעל עכשיו, חלק גדול מבעלי החיים והצמחים שהיו כאן תמיד פשוט ייעלמו, והילדים שלנו כבר לא יכירו אותם.

פועלות לשינוי 

המדינה צריכה לפעול, לתקצב, ולעשות את זה מהר. זה לא צריך להיות מסובך, הגלגל כבר קיים. ההתחלה היא להעביר את התוכנית הלאומית למגוון ביולוגי ולתקצב אותה. מדובר בתוכנית מקצועית, כתובה ומקיפה, שרק מחכה לכמה חתימות ולכסף. עם התוכנית, הממשלה צריכה להעביר חוק מסגרת שיקבע את אחריות המדינה לשיקום לשמירה על המגוון הביולוגי. וחוק לטיפול במינים פולשים, לפי הצעת החוק ישנה שקיימת. האחריות נחה על משרד החקלאות בראש ובראשונה, אבל גם על אנשי המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, ושלל נבחרי הציבור שאמורים לתעדף אותנו האזרחים במקום הראשון.