אין לך מושג ירוק? ריכוז שאלות ותשובות בנושא משבר האקלים

שינויי אקלים - כללי

מה זה בעצם שינוי אקלים?

מדובר בשינוי של מזג האוויר והטמפרטורות הממוצעות לאורך זמן ובקנה מידה עולמי. בקיצור: העולם שלנו מתחמם, וזה בגלל פעילות אנושית.

מאז המאה ה-19 גורמים בני האדם לשחרור של כמויות גדולות מאוד של פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים לאוויר. עליית שיעור גזי החממה באטמוספירה גורם לעלייה בטמפרטורות וכתוצאה מכך לשינויים ארוכי טווח באקלים. ב-11,000 השנים שלפני המהפכה התעשייתית, הטמפרטורה העולמית הממוצעת הייתה יציבה על בערך 14 מעלות (צלזיוס) בממוצע עולמי. במהפיכה התעשייתית, שהחלה באמצע המאה ה-19, האנושות החלה לשרוף כמויות גדולות של דלק מאובנים: בהתחלה פחם, ואחר כך גם נפט וגז טבעי. שריפה של דלק מאובנים מייצרת אנרגיה אבל גם משחררת גזי חממה כמו פחמן דו חמצני, מתאן ותחמוצות חנקן לאוויר שמצטברים במשך הזמן באטמוספירה. בהשוואה לשנת 1900, הרמה של פחמן דו-חמצני עלתה עד היום בכ-40%.

גזי החממה יוצרים באטמוספירה מעין שמיכה שבולעת את החום שכדור הארץ פולט (עקב קרינת השמש) ומונעת מחום זה להשתחרר לחלל. יש הוכחות מחקריות שגזי החממה באטמוספירה הם הסיבה העיקרית לעליית הטמפרטורה העולמית. הוכח כי גורמים אפשריים אחרים, כמו התפרצויות וולקניות, שינויים בפעילות השמש או מקורות טבעיים של פחמן דו חמצני, אינם הגורמים להתחממות הגלובלית גם אם יש להם השפעה קטנה, בנוסף לתרומה האנושית.

מאז המהפכה התעשייתית הטמפרטורה העולמית הממוצעת עלתה בכמעלה אחת בממוצע עולמי (1.4 מעלות באגן הים התיכון). זו עלייה מהירה בהקשר של מערכות אקלים עולמיות. שינויים בטמפרטורה העולמית הממוצעת בעבר התרחשו לאורך תקופות זמן ארוכות בהרבה.

שינוי האקלים גורם בין השאר לתופעות הבאות: המסת קרחונים בקטבים ובראשי ההרים, עליה במפלס פני הים, עליה בתדירות ובעוצמה של תופעות מזג אוויר קיצוני כמו סערות, בצורת וגלי חום, התפשטות מחלות, מחסור במי שתיה ובמזון, יצירת פליטי אקלים ועוד.

להרחבה

  • גזי חממה
  • ,
  • שינוי אקלים
  • ,
  • פחמן דו חמצני

התחממות גלובלית ושינוי אקלים זה אותו הדבר?

התחממות גלובלית משמעותה העלייה בממוצע הטמפרטורה העולמי בשל העלייה בכמות גזי החממה באטמוספירה. ההתחממות הגלובלית מניעה תהליכים שונים במערכות האקלימיות במקומות שונים על פני כדור הארץ.
שינוי אקלים משמעותו השינויים ארוכי הטווח באקלים העולם או אזור ספציפי. הוא כולל את ההתחממות הגלובלית ואת תוצאותיה, למשל המסת קרחונים, סערות עוצמתיות יותר, בצורת תכופה יותר ועליית פני הים. כלומר ההתחממות העולמית היא סימפטום לבעיה גדולה יותר של שינוי אקלימי הנובע מפעילות האדם. שינוי אקלימי יכול להיווצר גם כתוצאה של סיבות טבעיות (כמו למשל עידני הקרח בעבר). מבחינה היסטורית, בהתחלה קראו לתופעה התחממות גלובלית, אולם היות וההתחממות אינה אחידה, ויש אזורים שאפילו מתקררים, עברו עם השנים להשתמש במושג שינוי אקלים, שהוא מדויק יותר

להרחבה:

  • התחממות
  • ,
  • התחממות גלובלית
  • ,
  • טמפרטורה

מה זה גזי חממה?

גזי חממה הם גזים הלוכדים את החום באטמוספירה. גזים אלו בולעים ופולטים אנרגיה בתחום האינפרה-אדום (ובכך מונעים את "בריחת" הקרינה הזו, כלומר איבוד אנרגיית חום, לחלל החיצון). אפקט החממה הוא מנגנון שקיים מזה מאות מיליוני שנה, והוא חיוני לקיום החיים בכדור הארץ כפי שאנו מכירים אותם כיום. ללא גזי חממה בכלל, טמפרטורת כדור הארץ הייתה בערך מינוס 18 מעלות צלזיוס (ולא בערך 15 מעלות). כשמדברים על התחממות עולמית הכוונה לחימום נוסף של האקלים, שנגרם עקב עליית כמות גזי החממה בעקבות פעילות אנושית.
בערך 50% מאפקט החממה נוצר על ידי אדי מים, 25% על ידי עננים, 20% על ידי פחמן דו חמצני ו-5% על ידי שאר גזי החממה.
אדי מים הם גז חממה. כמות אדי המים באטמוספירה תלויה בטמפרטורה. זמן השהות הממוצע שלהם באטמוספירה הוא קצר מאוד – 9 ימים בלבד.
פחמן דו חמצני CO2 נפלט לאטמוספירה בזמן שריפת דלק מאובנים (פחם, נפט, גז), פסולת מוצקה, עצים וחומרים ביולוגיים אחרים וכן כתוצאה של תגובות כימיות (למשל ייצור צמנט לבטון). פחמן דו-חמצני מסולק מהאטמוספירה ע"י צמחים, כחלק מתהליך הפוטוסינתיזה (מחזור הפחמן), ועל ידי המסתו במי האוקיינוסים.
מתאן CH4 נפלט בזמן הפקת והובלת פחם, גז טבעי ונפט. מתאן גם נפלט ע"י בעלי חיים (תהליכי עיכול של פרות) ותהליכים חקלאיים (למשל גידול אורז ושריפת פסולת חקלאית) וכן ע"י פירוק חומר אורגני במטמנות פסולת. מתאן הוא גז חממה בעל השפעה חזקה פי 26 מפחמן דו חמצני.
חנקן חמצני N2O נפלט בחקלאות וגם בתעשייה בזמן שריפה של דלק מאובנים (בעיקר פחם) ופסולת מוצקה וכן בתהליכי טיפול בשפכים.חנקן חמצני הוא גז חממה בעל השפעה חזקה פי 265 מפחמן דו חמצני.
גזים מופלרים (כלורופלואורו פחמימנים – HFC) המשמשים בקירור הם גזי חממה עוצמתיים – עד פי 14,000 מפחמן דו-חמצני.

להרחבה:

מכון דוידסון: מה זה גזי חממה

  • גזי חממה
  • ,
  • פחמן דו חמצני
  • ,
  • CO2
  • ,
  • חימום

האם זה באמת בגלל פעילות אנושית?

אקלים כדור הארץ השתנה לאורך חיי הפלנטה. רק ב- 650,000 השנים האחרונות היו שבעה עידני קרח והאחרון הסתיים לפני 7000 שנה. תקופה זו מסמלת את תחילת הציביליזציה האנושית והאקלים המודרני. מרבית שינויי אקלים אילו מיוחסים לתנודות קטנות במסלול כדור הארץ שגרמו לשינוי באנרגיית השמש שמגיעה לפלנטה.
יש הסכמה גורפת של 97% ממדעני האקלים שמגמת התחממות האקלים במאה השנים האחרונות מקורה בפעילות אנושית. הויכוחים לגבי קביעה זו הם פוליטיים וקורים בעיקר במדיה ובארה"ב יותר מאשר בשאר העולם. הם כמעט שאינם קיימים במחקר המדעי. בארה"ב יש לחצים של הממשלה וחברות הדלק לצנזר ולדכא את פעילות המחקר בתחום האקלים וכן להעלים מידע קיים. ידוע כי תעשיית דלק המאובנים משקיעה כספים רבים בארגונים ובפרסומים של מכחישי שינוי האקלים.
הפאנל הבינלאומי לשינוי האקלים IPCC קבע שקיימת סבירות של למעלה מ-95% שההתחממות מאז אמצע המאה ה-20 מקורה אנושי ואין לה תקדים. בנובמבר 2019 פורסם מכתב בשם "אזהרת מדעני העולם מפני מצב חירום אקלימי", עליו חתומים למעלה מ-11,000 מדענים מרחבי העולם.
כבר מהמאה ה-19 ידוע על אפקט החממה של גזים כמו פחמן דו חמצני ואחרים, המשתחררים בשריפת דלק מאובנים ותהליכים אחרים מעשי ידי אדם. אין ספק שרמות גבוהות יותר של גזי חממה גורמות להתחממות האטמוספירה. קידוחים בקרחונים בגרינלנד, אנטרטיקה וקרחונים יבשתיים מראים כי אקלים כדור הארץ משתנה בהתאמה לרמה של גזי חממה. יש עדויות עתיקות גם בטבעות עצים, משקעים באוקיינוסים, אלמוגים ושכבות סלעי משקע. הוכחות עתיקות אילו, הנקראות גם פליאו-אקלים, מראות כי מגמת ההתחממות הנוכחית מהירה בערך פי 10 מההתחממות למשל בסיום עידני הקרח.

להרחבה:

אקוי-ויקי: המחלוקת על התחממות עולמית

  • אנושי
  • ,

כשאומרים התחממות של מעלה וחצי, למה מתכוונים?

הכוונה היא לעליית הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ, במעלות צלזיוס, כאשר בסיס ההשוואה הוא הטמפרטורה הממוצעת שהייתה לפני תחילת המהפיכה התעשייתית, כלומר לפני שנת 1850. חשוב להבין שכיום, לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21, הטמפרטורה הממוצעת כבר עלתה בכמעט אחוז אחד, כלומר שכדי להימנע מעלייה של מעלה וחצי עלינו להימנע מעלייה של חצי מעלה נוספת בלבד.

להרחבה:

אקו-ויקי: דו"ח מיוחד על התחממות עולמית של 1.5 מעלות

  • טמפרטורה
  • ,
  • התחממות

מה זה דו"ח ה - IPCC?

ה-IPCC, או בעברית הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, הוא ארגון שהוקם על ידי האו"ם בשנת 1988 כדי להעריך את הסיכון של שינויי אקלים שמקורם בבני אדם. במשך השנים פרסם הארגון מספר דו"חות, שהיו תוצאה של עבודתם של אלפי מדענים מכל העולם, ונחשבים כיום למקור האמין ביותר של מידע מדעי על שינוי האקלים. שני הדו"חות החשובים ביותר שפרסם הארגון הן דו"ח ההערכה החמישי (בקיצור AR5) שפורסם בשנת 2014, שהיה הבסיס להסכם פריז בשנת 2015, והדו"ח המיוחד על הגבלת ההתחממות ל-1.5O (בקיצור SR15) שפורסם ב-2018, ומתמקד בהבדל בין השפעות של התחממות בת 1.5O לעומת 2.0O. כמו כן פורסמו בשנת 2019 דו"חות מיוחדים: אחד בנושא השפעת שינוי האקלים על הקרקע החקלאות והמזון, והשני בנושא ההשפעה על האוקיינוסים והאזורים הקפואים (הקריוספירה).

להרחבה:

  • IPCC
  • ,
  • או"ם
  • ,
  • שינוי אקלים

מה זה הסכם פריז?

הסכם שנחתם בתום ועידת פריז (2015) שדנה במשבר האקלים ועליו חתמו 195 מדינות, בינן ישראל ופלסטין. מטרות ההסכם:
הפחתת פליטות גזי החממה כדי להגביל את ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050 (מיטיגציה) בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית – המאה ה-18. השאיפה היא להגביל את ההתחממות עד סוף המאה ה-21 ל-1.5 מעלות צלזיוס בלבד.
הגברת היכולת להסתגל להשפעות השליליות של שינויי האקלים (אדפטציה) וכן טיפוח העמידות בשינויי אקלים והפחתת פליטות גזי החממה באופן שלא יפגע בייצור המזון.
עידוד השקעות והזרמת כספים לתחום הפחתת פליטות גזי חממה ועמידות לשינויי אקלים.

ההישג הגדול של הסכם פריז הוא שכמעט כל מדינות העולם חתמו עליו. החסרון הגדול שלו הוא שההסכם אינו מחייב: על פי ההסכם כל מדינה החתומה עליו צריכה להגיש מסמך בשם INDC ובו היא מפרטת את היעדים שהיא מציבה לעצמה (בעיקר הפחתת פליטות), וכל חמש שנים המדינות יעדכנו את יעדיהן עם התקדמות הטכנולוגיה, ליעדים שאפתניים יותר. מדינות שלא יעמדו ביעדים שיציבו לעצמן לא ייענשו מעבר ל"שיימינג" בכך שכולם ידעו על כך.

ביוני 2017 הודיע דונאלד טראמפ נשיא ארה"ב על תחילת הליך פרישה מהסכם פריז אשר יימשך מספר שנים בטענה כי הוא אינו הוגן עבור כלכלת ארה"ב, בתגובה המהלך זכה לגינוי משמעותי משאר מדינות העולם אשר בינן קיים קונצנזוס בחשיבות המאבק במשבר האקלים.

להרחבה:

  • פריז
  • ,
  • הסכם
  • ,
  • הסכם פריז
  • ,
  • Paris
  • ,
  • 2050

אבל שמעתי שיש מדענים שלא מסכימים!

יש הסכמה גורפת של 97% ממדעני האקלים שמגמת התחממות האקלים במאה השנים האחרונות מקורה בפעילות אנושית. יש לשים לב שקונצנזוס מדעי שונה מקונצנזוס פוליטי. אין הצבעה. מדענים מפסיקים להתווכח כי משקל ההוכחות והתאמתן זו לזו משכנעת מעבר לכל ספק.

הויכוחים בנושא זה זו הם פוליטיים וקורים במדיה ובארה"ב יותר מאשר בשאר העולם. הם כמעט שאינם קיימים במחקר המדעי. בארה"ב יש לחצים של הממשלה וחברות הדלק לצנזר ולדכא את פעילות המחקר בתחום האקלים וכן להעלים מידע קיים. ידוע כי תעשיית דלק המאובנים משקיעה כספים רבים בארגונים ובפרסומים של מכחישי שינוי האקלים ובמקורו בפעילות האדם. בקישור למטה ניתן למצוא רשימה ארוכה של ארגונים מדעיים מארה"ב התומכים בקונצנזוס המדעי וכן קישורים לפרסומים שונים התומכים במקורה האנושי של ההתחממות האקלימית ושינוי האקלים.

בנובמבר 2019 פורסם מסמך בשם "אזהרת מדעני העולם מפני מצב חירום אקלימי", עליו חתמו למעלה מ-11,000 מדענים מרחבי העולם. המסמך קובע באופן חד משמעי שכדוה"א עומד בפני מצב חירום אקלימי, כתוצאה מפעילות אנושית.

להרחבה:

  • מדענים
  • ,
  • מדע
  • ,
  • שינוי אקלים
  • ,
  • קונצנזוס

למה יש אנשים בעמדות מפתח שאומרים שזה הכל שטויות?

חברות הפחם, הנפט והגז השקיעו ב-40 שנה האחרונות הון עתק בקרנות שמרניות שתמכו במדענים ומחקר של מכחישי אקלים, ובהפצת שקרים והכחשת השינוי האקלימי במדיה. זאת למרות שהחל מסוף שנות ה-70 היה ידוע להם על תרומת גזי חממה להתחממות אקלימית. אופן פעולתם דומה לזה של יצרני הסיגריות ותעשיית הסוכר האמריקאית. מרבית אנשי המפתח קשורים להון ומקדמים את מטרותיו.

הסבר עמוק יותר קשור טמון בגישור שעל אנשים לעשות בין המידע המדעי ובין מערכת הערכים, ההתחייבויות והאמונות שלהם. המשבר האקלימי עשוי לאיים על תפיסת עולמם. למשל קשה לקבל את הקושי והמשמעויות של המעבר לכלכלה עם רמת פליטות נמוכה, ושל שינוי אורח החיים הנדרש (ומי מאתנו מסכים להפסיק להשתמש במזגנים ולטוס לחו"ל?). מסתבר שאנשים המעדיפים היררכיה וסטאטוס-קוו נוטים יותר להכחיש את המשבר האקלימי. גם אנשים בעלי רמת חינוך נמוכה יותר, מבוגרים ודתיים יותר נוטים יותר להתעלם מהשינוי האקלימי. בעולם וגם בארץ, מאבק למען התמודדות עם השינוי האקלימי מזוהה עם אוכלוסיה ליברלית ומשכילה, שלא לומר "שמאלנית". לכן חשוב למצוא דרך לפנות לאנשים שעולמם מבוסס על פטריוטיות, דת ושמרנות.

להרחבה:

 

Climate Liability News: What Oil Companies Knew About Climate Change and When: A Timeline

  • הכחשה
  • ,

מה ההבדל בין אקלים למזג אוויר?

מזג אוויר הוא מצבה של האטמוספירה מיום ליום. מדובר בשינויים בסדר גודל של דקות ועד שבועות בטמפרטורה, לחות, משקעים, עננות, ראות ורוח.
אקלים הוא סך התנאים המטאורולוגיים המאפיינים אזור מסוים לאורך זמן רב. תנאים אלו מבוטאים באמצעות תכונותיהם הסטטיסטיות כמו ממוצעים, ערכי קיצון, שכיחות וכדומה. נהוג להשתמש בממוצע על פני 30 שנה לפחות. כשדנים באקלים, דנים בעשורים, במאות שנים ויותר ומחפשים מגמות או מחזורי שינויים.

להרחבה:

  • מזג אוויר
  • ,
  • אטמוספירה
  • ,
  • טמפרטורה

מה זה פליטות פחמן?

פחמן הוא יסוד הקיים בכמויות רבות מאוד בטבע, והוא מופיע בו בתצורות שונות: כגז, הנמצא באוויר בצורת CO2, וכתרכובות פחמן שונות המרכיבות את רקמות בעלי החיים והצמחים ומרבצי הפחמן שנאגרו על פניו.
פליטות של גזי חממה מתערבות ומערערות את מחזור הפחמן הטבעי של כדור הארץ. במחזור הפחמן הטבעי נכללים תהליכים כמו בליעה של פחמן דו חמצני ע"י עצים והפיכתו לאנרגיה בתהליך הפוטוסינתזה, שחרור פחמן דו חמצני לאטמוספירה בתהליכי נשימה ושריפה, וקליטת פחמן דו חמצני באוקיינוסים.
טביעת רגל פחמנית מוגדרת כסך הפליטות של גזי חממה שפולטים אדם, אוכלוסיה, פעילות כלכלית וכד' המבוטאות בשווה ערך של הפחמן הדו חמצני CO2 הנפלט. לגזי החממה יש אינדקס, הנקרא פוטנציאל החימום הגלובלי שלהם ל- 100 שנה או GWP100 כאשר האינדקס של פחמן דו חמצני הוא 1. פחמן דו חמצני, מתאן וגזי חממה אחרים נפלטים כתוצאה מכריתת יערות ושריפתם, ייצור וצריכה של מזון (בעיקר מזון מן החי), דלק מאובנים (פחם, נפט, גז) ושריפתו, מבניינים (חימום וקרור ועוד), תחבורה ועוד.

להרחבה:

  • פליטות פחמן
  • ,
  • פחמן
  • ,
  • פחמן דו חמצני
  • ,
  • CO2
  • ,
  • גזי חממה

איך יודעים איזה טמפרטורות וכמה CO2 היו פה לפני אלפי שנים?

מדידת טמפרטורת העבר נעשית ע"י "פרוקסי", כלומר מדידת התגובות לשינויי הטמפרטורה בקרח, סלעים ומאובנים.
שכבות קרח נוצרות עם הצטברות שלג, כל שכבה מייצגת שנה אחת. יש הבדלים כימיים הניתנים למדידה בשלג הנוצר בטמפרטורות שונות כמו כמות האיזוטופים של חמצן, קצב הצטברות השלג השנתי ושכבת המסה שנתית. מהם ניתן לשחזר את הטמפרטורה בעמודות קידוח מקרחונים. את ריכוז הפחמן הדו-חמצני ומתאן מודדים בבועות האוויר הכלואות בשכבת הקרח הרלבנטית. ניתן לראות התאמה יפה בין ריכוז הפחמן הדו חמצני והטמפרטורה. קידוחי עמודות קרח ice cores מתעדים את הטמפרטורה בקטבים עד 250,000 שנה בגרינלנד ו- 800,000 שנה באנטרקטיקה.
שיכוב שנתי ניתן למצוא גם במאובני אלמוגים, במשקעים באגמים ובטבעות שנתיות של מאובני עצים. מאובנים של אבקת זרעי צמחים או אבקה קפואה מאפשרים לזהות אילו צמחים גדלו באותו אזור ומכאן אקלימו. קידוחי עמודות בסלע משקע ימי נותנים תיעוד של טמפרטורות של מיליוני שנים (בזכות מאובני בעלי חיים ימיים השומרים על התיעוד הכימי של טמפ' הים שחיו בו).

להרחבה:

  • טמפרטורה
  • ,
  • CO2
  • ,
  • פחמן דו חמצני

האם שינוי האקלים קשור לחור באוזון?

לא. ה"חור באוזון" הוא כינוי לתופעת הידלדלות שכבת האוזון בסטרטוספירה, בעיקר מעל הקטבים, תופעה שהתגלתה בסוף שנות ה-70, ונקשרה לשימוש בגזים מלאכותיים כמו CFC ואחרים הנפוצים במערכות קירור ובמיכלי התזה כמו למשל ספריי לשיער. שכבת האוזון חשובה להגנה מפני הקרינה האולטרה סגולה מהשמש, קרינה המזיקה לבריאות. בשנת 1987 נחתם פרוטוקול מונטראול, עליו חתמו רוב מדינות העולם, האוסר באופן הדרגתי שימוש את הייצור של CFC, הלונים וכימיקלים מדללי אוזון אחרים. פרוטוקול מונטריאול נחשב הצלחה גדולה שכן הוא מחייב את המדינות שחתמו עליו, וכולל קנסות למדינות שלא עומדות בהתחייבויות הכלולות בו. כתוצאה מההסכם, חלה ירידה חדה בשימוש בגזים אלה, ואכן נצפתה התאוששות הדרגתית של שכבת האוזון בסטרטוספירה.
אין קשר ישיר בין תופעת הידלדלות שכבת האוזון לבין שינוי האקלים, אם ישנן השפעות עקיפות שחשיבותן מעטה.

להרחבה:

  • החור באוזון
  • ,
  • שכבת האוזון
  • ,
  • אוזון
  • ,

בעוד כמה שנים נרגיש את ההשפעות של שינוי האקלים?

  • השפעות שינוי האקלים מורגשות כבר עכשיו במקומות רבים בעולם:
    כמעט כל שנה נשברים שיאי טמפרטורה גלובליים: כאשר חמש השנים האחרונות (2015-2019) היו השנים החמות ביותר בהיסטוריה, זה סימן שהאקלים מתחמם.
  • אסונות כתוצאה ממזג אוויר קיצוני הופכים לקטלניים יותר ומופיעים לעיתים תכופות יותר.
  • השלג בפסגות ההרים, והקרחונים היורדים מהן, מצטמצמים מעשור לעשור. מעטה הקרח שנשאר בקוטב הצפוני בעונת הקיץ מצטמצם, ובקרוב יפתח שם נתיב ימי חופשי מקרח בכל קיץ.
  • אזורי פרמפרוסט, בהם הקרקע הייתה קפואה במשך אלפי שנים, מתחילים להפשיר, לשחרר מאגרי מתאן, כספית וחיידקים מחוללי מחלות שהיו קפואים בהם, לערער יסודות של ישובים שלמים הבנויים עליהם, ופשוט להתמוטט.
  • מיליוני מינים של בעלי חיים וצמחים נמצאים בסכנת הכחדה, כי אינם יכולים להסתגל לשינויים בסביבתם הטבעית.
  • אזורי המדבריות נמצאים במגמת התפשטות, ואזורים נרחבים הנמצאים על גבול המדבר אינם יכולים עוד לקיים חקלאות.
  • תכיפות וחומרת השריפות בעולם עולה בהתמדה. בחדשות שומעים בעיקר על השריפות בקליפורניה ובאוסטרליה, אבל יש שריפות חסרות תקדים גם למשל בשכנתינו לבנון, ובאזור החוג הארקטי כמו למשל בקנדה ובסיביר.

להרחבה:

  • השפעות
  • ,
  • השפעה
  • ,
  • שינוי אקלים

הגורמים לשינוי אקלים

מהו מעגל הפחמן הטבעי?

פחמן הוא אחד היסודות הנפוצים בכדור הארץ והבסיס לכל התהליכים האורגניים. דו תחמוצת הפחמן, או CO2, מהווה כחמישית מהאוויר אותו אנו נושמים. בטבע יש מחזור טבעי של פחמן:

1. צמחים, אצות ומינים מסוימים של חיידקים קולטים CO2. מהאטמוספירה או האוקיינוסים, ובתהליך הפוטוסינתיזה מטמיעים את הפחמן בסוכרים.
2. הפחמן עובר במעלה שרשרת המזון כשבעלי חיים אוכלים את אותם צמחים ואצות.
3. פחמן דו-חמצני נפלט מבע"ח, צמחים, אצות וחיידקים בתהליך הנשימה חזרה לאטמוספירה. כאשר בעלי חיים וצמחים מתים, החומר האורגני נרקב ומתפרק, חלק מהפחמן נשאר באדמה וחלקו האחר הופך ל – CO2 או מתאן ונפלט שוב לאטמוספירה.
4. כאשר חומר אורגני נשרף, רוב הפחמן נפלט לאוויר כ-CO2.
הדלקים בהם אנו משתמשים לייצור אנרגיה (פחם, נפט וגז טבעי) הם תוצאה של חומר אורגני שנקבר לפני מיליוני שנים ועבר תהליכים שונים בחום ולחץ גבוהים.

להרחבה:

  • מעגל פחמן
  • ,
  • פחמן

מה הקשר של צריכת בשר לשינוי האקלים?

על פי דו"ח של האו"ם משנת 2007, תעשיית משק החי (livestock sector) היא גורם משמעותי לשינוי האקלים ואחראית לכ-18% מכלל פליטות גזי החממה. השפעה זו גדולה יותר מאשר ענף התחבורה!
משקי החי אחראים לכ-9% מהפליטות של פחמן דו חמצני שמקורו הוא אנושי, וכן לכ-37% מהמתאן שמקורו הוא אנושי (בעל פוטנציאל התחממות עולמית, GWP, גדול פי 23 מפחמן דו חמצני) וכ-65% מהחנקן דו-חמצני שמקורו הוא אנושי (בעל GWP גדול פי 296 מפחמן דו חמצני). בנוסף לפליטת גזי חממה (שהם הגורם לשינוי האקלים), משק החי הוא גורם משמעותי בבעיות סביבתיות נוספות כגון: הרס קרקעות, זיהום אוויר, זיהום מים, מחסור במים ואובדן של מגוון ביולוגי.
בתוך תעשיית משק החי, גידול הבקר הוא הדומיננטי ביותר מבחינת פליטת גזי חממה (כ-80% בארצות הברית), הן מבחינת משך חיי הפרה עד לשחיטה, והן מבחינת כמויות המזון והמים שהיא צורכת, וכמויות המתאן והפסולת שהיא מייצרת.
בישראל, צריכת בשר הבקר היא נמוכה משמעותית מאשר בארצות הברית ויש צריכה גבוהה יותר של עוף ומוצרי חלב (שהינם בעלי טביעת רגל אקולוגית נמוכה יותר), לכן טביעת הרגל האקולוגית הממוצעת תהיה נמוכה יותר.
מחקר מדעי, שנערך על ידי חוקרים ישראלים ממכון ויצמן ופורסם לאחרונה ב PNAS, השווה בין המשאבים הדרושים לייצור חמישה סוגים עיקריים של מזון מן החי – בשר בקר, בשר חזיר, מוצרי חלב, עוף וביצים – לבין המשאבים הדרושים לייצור מזון מן הצומח בעל ערך תזונתי דומה מבחינת חלבון, מספר קלוריות והרכב ויטמינים ומינרלים. החוקרים מצאו כי החלפת ייצור מזון מן החי במזון מן הצומח יכולה להניב כמות חלבון גדולה פי 2 (לעומת ביצים) עד פי 20 (לעומת בקר) מכל יחידת שטח.
השימוש בקרקע חקלאית לייצור בשר בקר במקום גידול צמחים מוביל לאובדן מזון אלטרנטיבי בשיעור של 96% לכל יחידת קרקע. שיעור האובדן בסוגי מזון אחרים מן החי הוא: כ-90% עבור בשר חזיר, 75% עבור מוצרי חלב, 50% עבור עוף ו-40% עבור ביצים.

להרחבה:

  • בשר
  • ,
  • צריכת בשר
  • ,
  • מזון מהחי

מה הקשר לבזבוז מזון?

כשליש מהמזון המיוצר בישראל, כמו גם ברוב המדינות המפותחות, מגיע לפח במקום לפה שלנו. הבזבוז נוצר לאורך כל שרשרת האספקה: מהחקלאי, דרך יצרני המזון השונים, מערכת השיווק הסיטונאי והקמעונאי, ועד לצרכן הפרטי או המסחרי. במזון זה מושקעים משאבים רבים: שטחי גידול, מים להשקיה, אנרגיה לשינוע וקירור, וכל אלה יורדים לטמיון כאשר המזון מגיע לפח במקום ליעדו. והבזבוז לא מסתיים שם: גם את האשפה צריך לשנע, בדרך כלל למטמנות, ושם היא נקברת, ועוברת ריקבון אנאירובי (ללא נוכחות חמצן) המייצר כמויות גדולות של מתאן, שהוא גז חממה חזק. לפחות חצי מכמות המזון שנזרק הוא ראוי למאכל, ולכן צמצום בזבוז המזון היא דרך אפקטיבית מאוד להפחתת פליטות של גזי חממה. כצרכנים פרטיים, אנחנו יכולים להמנע מקניית מזון מיותר (בגלל מבצעים והנחות), לקנות גם פירות וירקות "מיוחדים" (כלומר לא מושלמים אבל טעימים), לאחסן את המזון כך שישמור על טריותו לאורך זמן, לשמור שאריות מזון למאכל מאוחר יותר, ולהבין את סימון טריות המזון ולא לזרוק רק בגלל שעבר התאריך.

להרחבה:

  • מזון
  • ,
  • בזבוז מזון

מהי ההשפעה של תעשיית הבנייה?

עיקר פליטת גזי החממה בתעשיית הבנייה הוא בכרייה ובייצור של חומרי הגלם ובעיקר בטון (צמנט) ופלדה. שני התהליכים המרכזיים בתעשיית הבנייה הם ייצור הצמנט (מלט, אחד ממרכיבי הבטון) וייצור הפלדה. חומר גלם חשוב נוסף הוא האספלט, המשמש לכבישים, ומקורו בנפט.
מאחר ובטון הוא החומר מעשה-ידי-אדם הנפוץ ביותר, מדובר בכמויות אדירות. השימוש בבטון שני רק לצריכת מים. צמנט הוא תוצר של חימום אבן גיר וחרסית לטמפרטורה של כ-2700 מעלות, ולאחר מכן ערבוב התוצר עם חומרים נוספים וטחינתו לאבקה דקה. מעבר לאנרגיה שיש להשקיע כדי להביא את חומרי הגלם לטמפרטורה כה גבוהה, התהליך הכימי שהם עוברים כרוך בשחרור כמות גדולה מאוד של פחמן דו-חמצני. בתהליך ייצור של כל 1000 ק"ג צמנט, נפלטים 900 ק"ג פחמן דו-חמצני. צמנט לבדו הוא המקור ל-8% מהפליטות העולמיות של פחמן דו חמצני.
יש לציין כי קיימים מפעלים חדשים יעילים יותר מבחינה אנרגטית ושורפים פסולת במקום דלקי מאובנים. בעשורים האחרונים פליטות הפחמן הדו חמצני לטונה ירדו ב- 18%. אולם יש מקום רב לשיפור והקטנת פליטות.
בטון "ירוק" הוא בטון העשוי מפסולת בטון בתהליך שמתוכנן מראש לפי מדדי קיימות. למשל מחזור חיים ארוך, תחזוקה נמוכה של פני השטח, חיסכון באנרגיה ובפליטות. הטכנולוגיה מתייחסת לכל שלבי מחזור החיים כולל ביצועי תוצר זהים או קרובים לצמנט מסורתי, למשל מבחינת חוזק מכני, עמידות לאש, תכונות תרמודינמיות ועוד.
לפי ה- IPCC בניינים תרמו ל-32% מצריכת האנרגיה העולמית ו-19% מפליטות גזי חממה. קיימים פתרונות טכנולוגיים, שיחד עם שינוי התנהגות, מאפשרים הקטנת דרישות האנרגיה של בניינים חדשים פי 2-10 (בכמות הייצור הנוכחית) ושל מבנים קיימים פי 2-4.

להרחבה:

  • בנייה
  • ,
  • בניה
  • ,
  • תעשיה
  • ,
  • תעשיית הבנייה
  • ,
  • בטון
  • ,
  • נפט
  • ,
  • כבישים

מה הקשר של גז מזגנים לשינוי אקלים?

בארצות הברית ובמזרח התיכון – קירור מהווה יותר מ – 70% מצריכת האנרגיה הביתית בימים חמים.

הגזים המשמשים לקירור במזגנים הם ממשפחת גזים תעשייתיים הנקראת HFC או הידרו-פלואורו-קרבון (בקיצור גזי F). גזים אלו הינם גזי חממה חזקים במיוחד – עד פי 14,000 מפחמן דו-חמצני, ובנוסף לכך, הם נשארים באטמוספירה זמן ארוך במיוחד (כ – 270 שנה). יש להם מגוון שימושים בתעשייה אך השימוש העיקרי הוא בתעשיית המזגנים. במערכות קירור גזים אלה נמצאים במערכת סגורה, ולכן הסכנה לדליפתם היא מתקלות ומסיום חייה של מערכת הקירור. כדי לפתור את הבעיה, יש להחליף את מערכות הקירור במערכות המשתמשות בגזי קירור תחליפיים, ולהדריך את הטכנאים המטפלים במערכות הקיימות לא לשחרר את גזי הקירור לאוויר, אלא לאסוף אותם ולטפל בהם כראוי. לדוגמה, המזגן של מכונית ממוצעת יש כ-300 גרם של גז מסוג HFC 134a, שאם ידלוף לאוויר השפעתו האקלימית תהיה כמו של 430 ק"ג פחמן דו-חמצני, שזו הכמות הנפלטת משריפת בנזין בנסיעה של 2500 ק"מ.

בשנת 2016 נחתם הסכם קיגאלי, שהוא תיקון לפרוטוקול מונטריאול שאסר שימוש בגזי CFC בגלל הידלדלות שכבת האוזון. הסכם זה אוסר באופן הדרגתי על שימוש בגזים ממשפחת ה-HFC. ישראל חתמה על הסכם קיגאלי, והנושא נמצא בתוכניות העבודה של משרדי הממשלה השונים. לדוגמה, משרד העבודה והרווחה הגיש בנובמבר 2019 הצעת חוק לחייב טכנאי מזגנים ברישיון, בעיקר כדי שיוכלו לטפל בדור המזגנים החדש, המשתמש בגזי קירור דליקים.

להרחבה:

מה הקשר של השימוש בפלסטיק חד פעמי?

השימוש בפלסטיק חד-פעמי (בקבוקים, כוסות קפה, שקיות, קשים, אריזת מזון, כלי אוכל) מאיץ את השינוי האקלימי. 99% מהפלסטיק לסוגיו מיוצר מדלק מאובנים. ייצור פלסטיק גדל מאד בשנים האחרונות בשל ירידת מחירי הנפט ועליית טכנולוגית ה- fracking (סדיקה הידראולית).
ייצור פלסטיק תורם לגזי החממה בכל שלב ממחזור החיים שלו: בתהליכי הפקת הנפט, בזיקוק, בייצור החומר והמוצר מכיל הפלסטיק ועד הפסולת שהוא מייצר. מעריכים, שעד 2050, ללא שינוי, הפלסטיק יהיה אחראי ל-13% ממאזן הפחמן, שווה ערך ל-615 מפעלי חשמל המבוססים על פחם.
מרבית הצמיחה בייצור הפלסטיק היא בשל חלקו הגדול (40% מכלל הדרישה לפלסטיק) של פלסטיק חד פעמי הנמצא באריזה ובמוצרי צריכה. זהו גם התחום הגדל במהירות הרבה ביותר. חומרי אריזה הם פסולת הפלסטיק הבעייתית ביותר מאחר ורובם חד פעמיים. הם גם נפוצים מאד בפסולת הכללית וקשה מאד למחזר אותם. כידוע פלסטיק אינו פריק ביולוגית (וגם כלים מתכלים אינם פריקים ביולוגית במטמנות פסולת או מפעלי קומפוסט אלא דורשים תהליכים תעשייתיים מיוחדים שכמובן פולטים גזי חממה בעצמם). הסיבה לקושי הייחודי במיחזור היא הצמיחה המתמדת של חומרי אריזה גמישים ורב-שכבתיים שאותם מאד קשה לאסוף, להפריד ולמחזר. לכן אחת השיטות המקובלות לטפל בפסולת זו (שכמעט ולא קיימת בישראל) היא לשרוף אותה לאנרגיה, תהליך שפולט אף הוא גזי חממה.

להרחבה:

מהן נקודות המפנה (Tipping points) שמדברים עליהן?

נקודות המפנה הן שינויים בלתי הפיכים במערכת האקלימית. יש אי-ודאות לגבי רמות השינוי האקלימי הנחוצות להתנעת נקודות מפנה כאלו. יחד עם זה יש לזכור כי כרוך סיכון גדול בחציית נקודות מפנה אילו. הסיכון גדל ככל שממוצע הטמפרטורה העולמי עולה. חלק מנקודות המפנה, כמו התמוטטות של בתי גידול אינן הפיכות.

בהקשר להתחממות העולמית, ממוצע הטמפרטורה העולמי זוהה כנקודת סף. במחקר על פליאו-אקלים (אקלים עתיק של כדור הארץ) נמצא כי, מערכת האקלים מושפעת מגורמים, כמו מחזור הפחמן והחזר הקרינה של כדור הארץ (רפלקטיביות), בעלי משובים שמחזקים את עצמם. התוצאה של תהליכים כאילו עלולה להתניע סדרה של נקודות מפנה שיובילו את העולם ל"אקלים חממה" hot-house climate . הכוונה לאקלים חממה שהיה קיים ב- 85% מהזמן של כדור הארץ ובו אין קרחונים יבשתיים בכלל ורמת גזי החממה גבוהה. (הערה: אין הכוונה לאקלים חממה שיצא משליטה כמו במאדים). מחקר גיאולוגי של טמפרטורה וריכוז פחמן דו-חמצני בתקופות כמו הפליוקן (לפני 5 מיליון שנה), הקריטיקון (לפני 100 מיליון שנה) ועוד, יחד עם מחקר של האקלים המודרני הובילו לקביעה שעלייה של 2 מעלות צלזיוס עלולה להפעיל מספר נקודות מפנה חשובות ולגרום לתהליך דמוי דומינו שיוביל את כדור הארץ לטמפרטורות אפילו יותר גבוהות.
רכיבים בקנה מידה גדול במערכת כדור הארץ שאולי כבר עברו את נקודת המפנה הם הקרחונים בגרינלנד ואנטרטיקה. המסה של כל הקרחונים הללו עשויה לגרום לעלייה של עשרות מטרים בגובה פני הים.

מליחות, טמפרטורת וצפיפות מי האוקיאנוס יכולים לגרום לסירקולציה האטלנטית (זרם הגולף) להתמוטט, אם המערכת תגיע לנקודת המפנה. במערכת זו מים חמימים זורמים בשכבות העליונות צפונה ומים קרים זורמים בשכבות העמוקות דרומה.

נקודות מפנה נוספות הן התמוטטות המונסון של דרום אסיה והתחזקות המונסון של מערב אפריקה (העשוי להוביל דווקא ליותר גשם בסאהל וסהרה). היעלמות יערות הגשם והפיכתם לסוואנה, תמותה של יערות בוריאליים (צפוניים) שתגרום לשריפתם ועוד.

להרחבה:

השפעות שינוי האקלים

מה רע בעליה של שתיים-שלוש מעלות?

אחד הטיעונים הרווחים נגד הגדרת שינוי האקלים כמשבר, הוא שהתחממות של שתיים-שלוש מעלות זה לא נורא כל כך, במיוחד למדינות הצפוניות.
השפעות השינוי האקלימי אינן מחולקות באופן שווה. בד"כ ההתחממות גבוהה יותר מעל יבשות מאשר מעל אוקיינוסים. ההתחממות גדולה במיוחד באזור הארקטי בעונת הקרה שלו ובאזורי קווי רוחב בינוניים (כמו ישראל) בעונה החמה. למעלה מ-20% מבני האדם חיים באזורים שבהם ההתחממות הממוצעת, כבר כיום, קרובה לממוצע של- 1.5 מע"צ (בהשוואה לרמה הקדם-תעשייתית).

אפילו עלייה "קטנה" של חצי מעלה בממוצע הטמפרטורה העולמי, ל- 2 מעלות צלזיוס תגרום לעליה משמעותית במספר גלי החום ועוצמתם (הטמפרטורות תהיינה גבוהות יותר וגלי החום יהיו ארוכים יותר), ירידה של 17% בכמות מי השתייה באגן הים התיכון (לעומת ירידה של 9% עבור עלייה של 1.5 מע"צ), עלייה גדולה בסיכון לבצורת (בעיקר באגן הים התיכון, אוסטרליה ודרום אמריקה), עלייה באירועי גשם כבד הגורמים לשטפונות, הכחדה של כמעט כל שוניות האלמוגים (98% לעומת 90% עבור עלייה של 1.5 מע"צ), הכפלה של מספר המינים בסכנת הכחדה (כולל מינים חיוניים לייצור מזון כמו דבורים), הגברת הסיכון לשריפות, ירידה בתפוקת המזון באזורים טרופיים של חיטה ותירס (אם כי אזורים צפוניים עשויים להרוויח מהתחממות כזו) וקצב עליית מי ים גבוה יותר.

גם עליית גובה פני הים אינה זהה בכל האזורים. חזוי כי במקרה של עלייה של 2 מע"צ בטמפרטורה העולמית, עליית גובה פני הים תהיה גדולה מ-0.2 מטר ב-70% מהחופים העולמיים. העלייה הגבוהה ביותר בגובה מי הים צפויה בדרום מזרח אסיה והיא תסכן כמה ערי ענק (דאקה, קולקטה, פנום פן, הו-צ'י-מין סיטי, ג'קרטה, שנחאי, מנילה, בנגקוק) ומיליוני בני אדם.

השינויים של מערכות אקולוגיות שלמות יגבר. בין השאר חזוי מידבור של ישראל (ושל אזורים רבים אחרים בקווי רוחב דומים לנו). אזור הטונדרה והיערות הצפוניים יימצא בסכנת גדולה יותר של שריפות, התפוררות והכחדה. גודל שטחי הפרמפרוסט (קיפאון תמידי) הצפויים להפשיר (ולשחרר תוך כדי כך כמויות גדולות של גזי חממה מהחומר הצמחי הקבור בהן) יותר מיוכפל.

כדי לקבל קנה מידה של השפעות השינוי בטמפרטורה, צריך להבין שבתקופות של עידני הקרח, בהן רוב אירופה הייתה קפואה, הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ הייתה קרה יותר בסך הכל ב 5-6 מעלות ביחס להיום.

להרחבה:

מה זה אי החום העירוני?

אי חום עירוני הוא אזור עירוני שחם במידה משמעותית מסביבתו (הלא עירונית).
הסיבה העיקרית לאיי חום עירוניים היא שינוי פני השטח באמצעות פיתוח עירוני מרובה אספלט ובטון עם מעט צמחיה הגורמים לקליטה ואגירה של חום השמש. חום שנוצר באמצעות שימושי אנרגיה עירוניים (כמו מכוניות, מזגנים ותעשייה) הוא תורם משני יותר.
כאשר מרכזי האוכלוסייה גדלים, הן נוטים לשנות שטח אדמה גדול וכתוצאה מכך נגרמת עלייה בטמפרטורה הממוצעת של 3-5 מעלות צלזיוס ואף 8-11 מעלות במקרים ואזורים מסוימים.

ההשפעות של איי חום עירוניים כוללות:

  • הגדלת צריכת האנרגיה וייקור החשמל – הגדלת עומס החום הנגרם בימי הקיץ מגבירה את הביקוש למיזוג אוויר ומעמיסה על רשת החשמל הארצית.
  • תמותה כתוצאה מגלי חום – איי חום עירוניים יכולים להגדיל את העוצמה ואת ההתמשכות של גלי חום בערים.
  • נעשה חם גם בלילה. החום הנקלט בבטון ובאספלט במשך היום, נפלט בלילה לסביבה, ואז הקרירות שכל כך חיכינו לה, לא מגיעה, וצריך להפעיל מזגן גם בלילה.
  • שינוי הרגלי תחבורה – שילוב של אי חום עירוני יחד עם מחסור בצל עלולים להרתיע אנשים מהליכה ברגל, רכיבה על אופניים או שימוש בתחבורה ציבורית. הרתעה זו בתורה, תגביר את פקקי התנועה והביקוש לחנייה.
  • שינויים מיקרו אקלימיים – שינוי של משטר הרוחות המקומי, התפתחות של עננים וערפל, השפעות על הלחות, וכמות המשקעים.

אי החום העירוני אינו תוצאה של שינוי האקלים, אבל בגללו ההתחממות תורגש הרבה יותר באזורים עירוניים.

להרחבה:

איך זה משפיע על גובה פני הים?

שינוי האקלים גורם לעלייה הדרגתית במפלס פני האוקיינוסים שנובעת משני גורמים: הפשרת הקרחונים והתרחבות המים בגלל התחממותם. התחממות האקלים גורמת להתחממות מי האוקיינוסים, ומים שמתחממים תופסים קצת יותר נפח, ולכן פני הים עולים. בנוסף יש המסה של קרחונים בכל העולם, המים זורמים לים, ויש הגדלה בכמות המים באוקיינוסים. הפשרה של קרחונים הצפים על פני הים, כמו למשל בקוטב הצפוני, אינו גורם לעליה במפלס פני הים, אלא רק הפשרה של קרחונים שנמצאים על היבשה. שני המקומות בהם יש את הכמות הגדולה ביותר של קרח על יבשה הם גרינלנד ואנטאקטיקה, ומדענים חישבו שאם כל הקרח בשני מקומות אלה יימס, מפלס פני הים יעלה בכ-70 מטר, אולם אפילו התרחישים הפסימיים ביותר לסוף המאה צופים עלייה של בין מטר אחד לשני מטרים, אם כי עלייה זו תמשיך במאות השנים הבאות גם אם העלייה בטמפרטורה תיפסק. המשמעות של עלייה של מטר אחד בפני הים היא דרמטית, היות וכ-70% מאוכלוסיית העולם מתגוררת בקרבת חופים. יש איים שטוחים יחסית בלב האוקיינוסים שאוכלוסייתם כבר הבינה שביתם יעלם מתחת לגלים בקרוב, והם קנו שטחים על אחת היבשות הקרובות. ברוב ערי הנמל בעולם יש שטחים נרחבים שיוצפו ויהפכו לבלתי ראויים למגורים. בנגלדש היא דוגמה למדינה שכל חלקה הדרומי שטוח ובגובה אפסי, ולכן שטחים נרחבים בה מוצפים מדי פעם כבר עכשיו, ואינם מתאימים יותר לחקלאות. הבעיה אינה פוסחת על ערים מערביות – לדוגמה במיאמי ביץ' שבפלורידה יש רחובות שכבר עכשיו מוצפים כאשר הגיאות עולה. בעיה נוספת היא הצפות בזמן סופות – כאשר סופת הוריקן פוגעת בעיר חוף, היא מציפה שטחים נרחבים (לדוגמה הוריקן קטרינה שהציף את ניו אורלינס, והוריקן סנדי שהציף שטחים בניו ג'רזי). עם עליית גובה פני הים, תהיה עלייה משמעותית בהיקף השטחים שיוצפו.

להרחבה:

להרחבה:

איך זה משפיע על בעיית הפליטים?

השינוי האקלימי גורם לשינויים סביבתיים פתאומיים כמו שטפונות, או לשינויים הדרגתיים כמו מחסור במי שתייה, התדרדרות הקרקע החקלאית והמלחתה או היסחפותה, מידבור ועליית גובה פני הים.
יש ויכוח מדעי האם מספר המהגרים בפועל יהיה גדול וזאת בשל הקושי הגדול להגר- כלכלי וחברתי. הבנק העולמי חזה כי 143 מיליון איש יאלצו להגר עד 2050. אחרים טוענים כי המספרים יהיו קטנים יותר וכי רבים יעדיפו חלופות הסתגלות על פני הגירה (אם תהיינה כאלו חלופות). דיון זה מושפע מאד מעמדות פוליטיות.
אחד הגורמים למלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה הוא בצורת שהכריחה את החקלאים לנטוש את אדמותיהם ולעבור לערים. מחסור במים בצפון-מזרח סוריה נגרם ע"י ניהול גרוע של החקלאות ומשק המים והקמת סכרים על נהר הפרת בטורקיה שגרמה להקטנת כמות המים המגיעים לסוריה. בצורת קשה וארוכה בשנים 2006-2009 החריפה מאד את המצב (מחקר מצא כי הבצורת החלה כבר בשנת 1998 והיא 50% יבשה יותר מהבצורת הכי קשה ב-500 השנים האחרונות ו-10-20% יבשה יותר מכל בצורת מאז 1100). כ- 1.5 מיליון בני אדם עזבו את האזורים הכפריים בצפון מזרח המדינה ונדדו לערים, מה שגרם לעליה בשיעור העוני ואי יציבות חברתית שהציתה את מלחמת האזרחים.
גלי המהגרים ממרכז אמריקה לארה"ב כיום מושפעים מאי יציבות כלכלית ומלחמת כנופיות, ומוחמרים ע"י ההשפעות השליליות של עליית הטמפרטורה בגואטמלה, אל-סלבדור והונדורס: ירידה בכמות הגשם (בצורות ומדבור), ירידה באיכות הקרקע, התפשטות מחלות צמחים וכן עליה במפלס הים (אל סלבדור תאבד 28% מקו החוף שלה עד סוף המאה).
גם בירדן, בעזה וברשות הפלסטינית יש מחסור חריף במים. בירדן המחסור נגרם בשל גידול משמעותי באוכלוסייתה (בגלל המלחמה בסוריה) במדינה שגם כך משאב המים בה במחסור. בעיר הבירה עמאן יש מים זורמים רק מספר שעות בשבוע. בצורות בעשור האחרון מחמירות את המצב. כמו בסוריה, הפגיעה היא בתפוקה החקלאית ובכלכלה מה שעשוי להוביל להגירה לערים וחוסר בטחון תזונתי.
חלק לא מבוטל מהפליטים האפריקאים שחוצים את הים התיכון בסירות בדרכם לאירופה, מגיעים מאזורים העוברים מדבור עם התפשטותו של מדבר סהרה.

להרחבה:

איך זה משפיע על המגוון האקולוגי?

לאקלים השפעה סביבתית חשובה על בתי גידול (שהם המערכת השלמה של בעלי חיים, צמחים ומיקרואורגניזמים החיים במקום אחד). התחממות עשויה לגרום למינים שונים להגר לקווי רוחב צפוניים יותר או לגובה רב יותר (בהרים) שבהם הטמפרטורות מתאימות יותר להשרדותם. הגירה כזו עשויה לתרום להתרבות המין אבל גם לתחרות מוגברת, אזור מחייה קטן יותר או להכחדה כאשר אין לאן להגר. למשל פלישת יערות צפוניים לאזורי הטונדרה דוחקת את המינים שתלויים בטונדרה, כמו קריבו, שועלים ארקטיים או ינשופי שלג.

עלייה בגובה פני הים גורמת לחדירה של מי ים מלוחים למערכות מים מתוקים ולפגיעה בחברות אקולוגיות באזור החוף. זו יכולה להכריח מינים חשובים להגר או למות. בדרך זו מינים טורפים או נטרפים, שהם קריטיים לשרשרת המזון, נעלמים.

יש פרסום רב להכחדה של ריפים של אלמוגים שמתים עם עליית טמפרטורת הים (הלבנת אלמוגים). בנוסף, עלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני במי הים והעליה בחומציות הים הנובעת ממנה, פוגעת ביצורים בוני שלד (אלמוגים, חלזונות וצדפות). במערב הים התיכון הביא אירוע של עלייה קיצונית בטמפרטורה לידי תמותה רחבת היקף של מינים רבים הקשורים לקרקעית הים.

האקלים מהווה יסוד חשוב למחזור חייהם של מינים רבים (תרדמת חורף ונשירת עלים, לבלוב אביבי בעצי פרי או הגירת ציפורים). חורפים חמים יותר או קצרים יותר משבשים את המחזוריות ופוגעים לעיתים בפוריות המינים וסיכויי הישרדותם. זה קורה גם בגלל שנפגעת ההתאמה בין, למשל, פריחה והאבקה ע"י דבורים או בקיעת גוזלים ומצאי המזון הנדרש להישרדות המין.

השינוי האקלימי גורם גם להתפשטות של מחוללי מחלות שונים-למשל פרזיט צדפות הגורם למותן ומתפשט צפונה בחופי מזרח ארה"ב.
ה-IPCC העריך שלפחות 20-30% ממיני הצמחים ובעלי החיים עומדים בסיכון להכחדה עם השינוי האקלימי החזוי.

 להרחבה:

איך זה משפיע על הימים והאוקיינוסים?

ההתחממות הגלובלית ועליית הטמפרטורה במעלה וחצי או שתי מעלות צפויה לגרום בין השאר לעלייה במפלס פני הים כתוצאה מהפשרת הקרחונים (בעיקר בגרינלנד ובאנטארקטיקה) ומהתרחבות נפח המים בגלל מהתחממותם. עלייה זו תגרום להצפות נרחבות, והיות שכ-40% מהאנושות מתגוררת בקרבת חופים, כולל ערים גדולות רבות, מיליוני אנשים יאלצו לפנות את בתיהם כדי לעבור לקרקע יבשה.

על פי דו"חות ה-IPCC, גובה פני הים צפוי לעלות בין מטר אחד לשני מטרים עד סוף המאה, ולהמשיך לעלות עוד הרבה אחר כך גם אם העליה בטמפרטורות תתייצב. מספר מדינות איים שטוחים באוקיינוס השקט כבר הבינו שביתם יעלם מתחת לגלים בקרוב, והם מחפשים לעבור לשטחים אחרים כדי לשרוד. על פי דו"ח ה –IPCC, גובה פני הים לאחר עליית הטמפרטורה ב -2 מעלות יהיה גבוה יותר בכ -10 ס"מ מאשר אם תהיה עלייה של 1.5 מעלות בלבד.

העלייה בטמפרטורת המים גורמת לתופעה הנקראת הלבנת אלמוגים (Coral Bleaching), שבה האלמוגים מתים, ובעקבותיהם שונית האלמוגים כולה מתה. תופעה זו כבר נפוצה מאוד בעולם, ועבור עליה על 1.5 מעלות צפוי ש- 70-90% משוניות האלמוגים ייכחדו, לעומת 99% בעת עלייה של 2 מעלות.

השפעה נוספת היא שעליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני במי הים, גורמת לעליה ביצירת חומצה פחמתית המעלה את חומציות המים. עליה זו מחלישה את השלד הגירני של יצורים בוני שלד כמו צדפות, אלמוגים וסרטנים, ומסכנת את קיומם.

להרחבה:

איך המשבר האקלימי משפיע על הקוטב הצפוני והדרומי?

האזור הארקטי וחלק מאנטרטיקה מתחממים במהירות כפולה משאר העולם. כתוצאה מכך, קרחונים ושלג נמסים ואזורי הים הקפוא מתכווצים. המסה זו משפיעה על שאר העולם מאחר והיא תורמת לעליית גובה פני הים. חצי האי האנטארקטי הוא אחד האזורים המתחממים בקצב הגבוה ביותר בעולם – הטמפרטורה הממוצעת בו עלתה ב-5 מעלות צלזיוס ב-50 השנים האחרונות. בחודש פברואר 2020 נמדדה בתחנת מחקר שם הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה בה אי פעם – 18.3 מעלות צלזיוס.

אזורי הקוטב משפיעים על האקלים בצפון אמריקה, אירופה ואסיה. ההתחממות הארקטית משפיעה על זרמים באוקיינוסים (כמו זרם הגולף) וכן על זרם הסילון באטמוספירה (ברום). ההוכחות מצטברות לכך שיש קשר בין מגמות אילו ואירועי מזג אוויר קיצוניים כולל תופעות של מזג אוויר קר מאוד (פולרי) בחצי הכדור הצפוני (אירופה, קנדה, ארה"ב).

בני האדם, בעלי חיים ובתי גידול באזורים הפולריים הם הראשונים להרגיש את השינוי. הצטמצמות שטחי הקרח בקוטב הצפוני (פולרי) מאיימת על בעלי חיים כמו דובי קוטב וכן על אורח החיים של הקהילות המקומיות ועל בתיהן. אחד האיומים הגדולים הוא המסת הפרמפרוסט (קרקע הקפואה תמיד) הגורמת להרס תשתיות, מפולות אדמה וצורך לפינוי יישובים (בסבלברד, נורווגיה, נאלצו לפנות חלק מעיר). המסת הקרקעות גורמת גם לשחרור לאטמוספירה של מצבורי מתאן שהיו כלואים בקרקע הקפואה.

צפוי שתוך מספר שנים הקוטב הצפוני יהיה חופשי מקרח בקיץ, כך שההמסה גם גורמת לפתיחת נתיבי מסחר ימיים חדשים וגישה למשאבי טבע, בעיקר של דלקי מאובנים. יש שיראו בזה יתרון, אך מלבד המאבק הפוליטי לשליטה במעברי המים והמשאבים הזמינים, יש סיכון גדול לזיהום הסביבה הארקטית ותרומה לכלכלה המבוססת על פליטות פחמן והתחממות אקלימית נוספת.

באנטרטיקה יש שכבה עצומה של קרח. אם שכבה זו תימס, היא תגרום לעליה של 60 מטר בגובה פני הים העולמיים. כ- 87% מהקרחונים בחוף המערבי של אנטרטיקה נסוגו ב-50 השנה האחרונה וקצב נסיגתם עולה. סכנת ההמסה גדולה יותר במקום שהקרחונים לא ממוקמים על בסיס סלעי אלא בתוך האוקיינוס. המים החמים חודרים מתחת למדף הקרח וממיסים אותו מלמטה.

הקרח מחזיר אור מצוין (בהיותו לבן) ותורם להתקררות. לאחר שהקרח נמס, נחשפת הקרקע או פני הים שמתחתיו, שהם כהים יותר, ולכן מתחממים יותר מהשמש, דבר המאיץ את קצב ההתחממות העולמית.

להרחבה"

איך זה משפיע על אזורי המדבר?

קשה לדמיין איך התחממות עולמית תשפיע על מדבריות שכבר היום הם חמים. אבל אפילו שינויים קטנים בטמפרטורה ובמשקעים יכולים להשפיע באופן קיצוני על הצמחיה ובעלי החיים במדבריות ולגרום להכחדתם עקב עלייה בטמפרטורה וביובש.
שינוי האקלים גורם למידבור אזורים חצי צחיחים והחרפת התנאים במדבריות בשל הקטנה בכמות הגשם ועליית קצב ועוצמת הבצורות. עליית הטמפרטורה גורמת ליותר אידוי מהקרקע והעלמות הצמחיה הקיימת בשל עליית הסיכון לשריפות, החום והיובש. פגיעה בצמחיה תורמת שוב לירידה בכמות המים בקרקע ותפיסת מים משטפונות.
פעילות אנושית גורמת גם היא להפיכת שטחים חצי צחיחים למדבר. גידול אוכלוסיה והגדלת הביקוש לאדמה ושימושי קרקע שונים מקשים אף הם על המאבק במידבור. פעילויות אנושיות הגורמות למדבור כוללות השקייה לחקלאות (הגורמת להמלחת הקרקע), רעייה (המחסלת את הכיסוי הצמחי), נסיעה ברכבי שטח (שהורסת את פני השטח), הפקת נפט וגז וכן כרייה.
מדבריות מהווים (נכון לשנת 2010) שליש מהשטח היבשתי של כדור הארץ. חזוי כי אם תעלה הטמפרטורה העולמית הממוצעת ב- 2 מעלות (צלזיוס) עד סוף המאה, שטחי המדבר יגדלו עד 50% מכלל השטח היבשות.

להרחבה:

אקו-ויקי: השפעת שינוי האקלים על בצורת ומדבור

אבל החורף בארצות הברית נעשה קר הרבה יותר!

בארצות הברית אכן היו בשנים האחרונות סופות שלג חורפיות שהביאו טמפרטורות של עשרות מעלות מתחת לאפס בחלקים נרחבים מהמדינה, הרבה מתחת למה שהתושבים רגילים מהעשורים הקודמים. הדבר גרם לרבים לפקפק בכך שהאקלים אכן מתחמם, והנשיא טראמפ צייץ "איפה ההתחממות הגלובלית כשצריך אותה?".

הסיבה למזג אוויר חריג זה היא ששינוי האקלים גרם לשינויים במערבולת הקוטבית – תנועה של אוויר קר מאוד סביב הקוטב הצפוני. שינוי זה גרם לרוחות הקוטביות לנשוב דרומה מעל ארצות הברית, ולקור העז. סופות אלה נמשכות ימים ספורים, ובחישוב הממוצע השנתי, הטמפרטורה הממוצעת עדיין נמצאת במגמת עליה.

להרחבה:

הפתרונות למשבר האקלים

מה זה אנרגיה מתחדשת?

אנרגיה מתחדשת היא אנרגיה המופקת מתהליכים טבעיים שאינם מתכלים. דוגמאות לאנרגיה מתחדשת הן אנרגיה סולארית המופקת מהשמש (לייצור חשמל או לחימום מים), טורבינות רוח, סכרים הידרו-אלקטריים, אנרגיה גיאו-תרמית, וניצול זרמים בים. הפקת אנרגיה מתחדשת אינה כרוכה בפליטת זיהום סביבתי. רוב האנרגיה כיום בעולם מופקת ממקורות מתכלים: פחם, נפט וגז טבעי, אותם יש להפיק ממקורות תת-קרקעיים, ולשרוף בתהליכים הגורמים לזיהום סביבתי רב, ובפליטת גזי חממה. דלקים אלה נקראים דלקים מאובנים, דלקים מחצביים או דלקים פוסיליים, מכיוון שהם תוצאה של חומר אורגני שבמשך מיליוני שנים היה קבור בבטן האדמה, בלחץ רב וחום גבוה.

כמות הדלקים המחצביים בכדור הארץ היא סופית, ויכולה להספיק לכמה עשרות שנים (גז ונפט) או מאות שנים (פחם). מכיוון שזמן ההתחדשות של אנרגיה מחצבית הוא מיליוני שנים, היא אינה נחשבת אנרגיה מתחדשת. אנרגיה גרעינית, בטכנולוגיה הקיימת כיום, אינה נחשבת אנרגיה מתחדשת כי כמות האורניום בכדור הארץ ככל הנראה יכולה להספיק לכמה עשרות שנים בלבד (תלוי בקצב ההפקה) והיא מייצרת פסולת גרעינית, אם כי בכמות קטנה מאוד יחסית לשיטות אחרות של אנרגיה מחצבית.

להרחבה:

האם גז טבעי הוא אנרגיה ירוקה?

גז טבעי הינו דלק מאובנים (נוצר מהתאבנות של אורגניזמים מלפני מיליוני שנים) כמו נפט ופחם. אמנם גז טבעי הוא דלק שפחות מזהם מפחם ונפט, אך עדיין כדי להפיק ממנו אנרגיה צריך לשרוף אותו בתהליך שפולט כמות גדולה של CO2 לסביבה, ולכן הוא אינו מקור לאנרגיה ירוקה. עבור הפקת אותה כמות אנרגיה, שריפת גז טבעי גורמת לפליטת כחצי מכמות ה-CO2 שגורמת שריפת פחם, ואינה כרוכה בפליטה של חומרים מזהמים רבים שנפלטים בשריפת פחם. גז טבעי מורכב בעיקר ממתאן, שהוא גז חממה בפני עצמו, פי 26 יותר מפחמן דו-חמצני. הפקה, הובלה ושימוש בגז טבעי כרוכה בדליפות לאורך כל שרשרת האספקה. מספיק ש-3% מהגז ידלוף לאוויר, כדי שאפקט החממה של השימוש בגז טבעי יהיה גרוע מזה של פחם.

בעקבות מציאת מאגר תמר לחופי הארץ, ומאוחר יותר מאגר לוויתן הגדול ממנו, ממשלת ישראל מגדילה בהדרגה את הסתמכותה על גז טבעי כמקור האנרגיה העיקרי של מדינת ישראל, על חשבון פחם ונפט. הממשלה משתמשת במגמה זו, כדי להראות שישראל מפחיתה את פליטות הפחמן שלה ועומדת ביעדים שהציבה לעצמה בהסכם פריז, למרות שאינה עושה השקעות אגרסיביות באנרגיה מתחדשת. עמדתו הרשמית של משרד האנרגיה היא שגז טבעי הוא "דלק מעבר", כלומר מקור אנרגיה יעיל יותר מפחם ונפט, המשמש בתקופת המעבר לאנרגיה מתחדשת.

בנובמבר 2019 פורסם מכתב פתוח עליו חתומים יותר ממאה מדענים מובילים בישראל, כולל כמה מזוכי פרס נובל, הקורא לממשלה לחזור בה מתוכניתה להקים תחנות כוח נוספות מבוססות גז, ובמקום זאת להקים תשתית רחבה של אנרגיה מתחדשת. לדבריהם, אם לוקחים בחשבון דליפות של מתאן בעת ההפקה ושינוע של הגז, אין לו יתרון על פחם מבחינת אפקט אקלימי.

להרחבה:

האם אנרגיה גרעינית היא פתרון למשבר האקלים?

ייצור אנרגיה גרעינית גורם לפליטת גזי חממה בתהליך כריית והעשרת האורניום, היצור, ההובלה והעיבוד הנדרש למוטות הדלק הגרעיני והפסולת וכן בניית המבנים עצמם, הכוללים כמות גדולה מאוד של בטון. תהליך ייצור האנרגיה עצמו אחראי לפליטה מעטה ביותר של גזי חממה, ולכן אנרגיה גרעינית מייצרת פחות גזי חממה מדלק מאובנים, אך יותר מאנרגיה מתחדשת.
ייצור חשמל באנרגיה גרעינית הוא תהליך מזהם כימית ורדיואקטיבית החל מכריית האורניום וכלה בפסולת הגרעינית. יש כיום כ- 300,000 טון פסולת גרעינית בעולם. פסולת רדיואקטיבית זו תמשיך להיות מסוכנת עוד מאות שנים, ואין בעולם כיום פתרון אמיתי לאחסון ארוך טווח שלה. תכנון והקמה של תחנת כוח גרעינית לוקח זמן רב ויקר מאוד, וגם התפעול שלה יקר, כך שמחיר החשמל המיוצר בה אינו זול במיוחד, ובמיוחד יקר יותר מאשר מתחנות כוח סולריות מודרניות.

אולם הנושא החשוב ביותר מבחינת דעת הקהל הוא נושא הבטיחות. שני האסונות שהיו בצ'רנוביל ובפוקושימה יצרו לאנרגיה גרעינית יחסי ציבור גרועים מאוד, למרות שאם משווים את מספר הנפגעים ממקרים אלה (אין מספרים מדויקים, אבל ככל הנראה מדובר במספר עשרות אלפים), למספר האנשים שמתו עד היום מזיהום אוויר (כ-7 מיליון מקרי מוות כל שנה לפי ארגון הבריאות העולמי), מקבלים פרופורציה אחרת. לעומת זאת הנזק הבריאותי מייצור אנרגיה מתחדשת הוא אפסי.

השאלה האם אנרגיה גרעינית היא הפתרון למשבר האקלים היא נושא לויכוח ער בקהילה המדעית, ועדיין אין בו הכרעה. כורים גרעיניים מדור 4, הנמצאים בפיתוח, יהיו בטוחים הרבה יותר, אולם לא יהפכו להיות מסחריים מספיק מהר כדי לשחק תפקיד משמעותי בעשר עד עשרים השנה הקרובות, שהן התקופה הקריטית.

טכנולוגיה אחרת הנושאת עמה הבטחה גדולה היא היתוך גרעיני – בניגוד לביקוע גרעיני (Fission) המבוסס על ביקוע של אטומים כבדים כמו אורניום, היתוך גרעיני (Fusion) מבוסס על חיבור של שני אטומי מימן לאטום של הליום. זהו התהליך שעליו מבוססות פצצות מימן, והוא זה שנותן לשמש את האנרגיה שלה. היתרונות של היתוך גרעיני הם רבים: אין פסולת רדיואקטיבית, חומר הגלם (מימן) נפוץ וזול מאוד, ודחיסות האנרגיה (כמה אנרגיה אפשר להפיק מקילוגרם אחד של חומר גלם) היא אדירה, כך שפריסה מסחרית נרחבת של כורים כאלה תגרום לחשמל להיות כל כך זול שלא יהיה שווה למדוד אותו בכלל. החיסרון הוא שכדי להצליח צריך לשלוט במימן הנמצא בטמפרטורה של 100 מיליון מעלות, וזה לא כל כך פשוט. היות ועדיין אין כורים מסחריים כאלה (אם כי כורים ניסיוניים כבר קיימים), לא ברור מה תהיה רמת הבטיחות שלהם.

להרחבה

למה היכולת לאגור אנרגיה בקנה מידה גדול היא קריטית?

היתרון הגדול של אנרגיה פוסילית (המופקת מדלקים מאובנים כמו פחם, נפט וגז טבעי) על אנרגיה מתחדשת (בעיקר מרוח ושמש) הוא הזמינות שלה. בעוד שאנרגיה פוסילית זמינה בכל זמן ובכל מקום אליו אפשר להביא את חומר הדלק, אנרגיה מתחדשת תלויה באיתני הטבע: אנרגיה סולארית אפשר להפיק רק כל עוד השמש זורחת ולא מעונן, ואנרגית רוח תלויה ברוח הנושבת. זהו חסרון משמעותי. אם מטרתינו היא להגיע למצב בו רוב האנרגיה בה אנו משתמשים היא אנרגיה מתחדשת, מה נעשה בלילה, או חמור יותר – בחורף, כאשר העננים מכסים את פני השמים למשך שבוע ואף יותר? הפתרון: אגירת אנרגיה. בשעות השמש נייצר יותר חשמל ממה שאנו צריכים, ונאגור אותה במין מצבר גדול, לשימוש בשעות החשיכה. הבעיה היא שעוד אין מצברים כל כך גדולים, המספיקים לאנרגיה שצורכת עיר במשך חצי יממה, ובוודאי שלא במשך שבוע. זו הסיבה שבתחום המחקר של אגירת אנרגיה בקנה מידה גדול מושקעים משאבים גדולים מאוד.

גם כיום, כאשר השימוש באנרגיה מתחדשת הוא עדיין קטן, יש חשיבות גדולה לאגירת אנרגיה. צריכת החשמל במשך היום אינה קבועה: בקיץ שיא הצריכה הוא בצהריים, כשהכי חם וכולם מפעילים מזגנים, ובחורף הוא בערב כשקר ומפעילים תנורים. חברת החשמל צריכה להיות מסוגלת לספק את שיא צריכת החשמל, ולכן היא תקים תחנות כוח המסוגלות לייצר את כל ההספק הזה, למרות שבחלק גדול מהיום לא צריך את כולו. הקמה של תחנת כוח עולה מיליונים רבים, ועוד מיליונים רבים נוספים לתפעולה השוטף. לכן כדאי לייצר יותר חשמל בלילה, כאשר הדרישה לחשמל נמוכה ומחירו זול, לאגור אותו, ולהשתמש בו בשעות השיא במקום להקים תחנת כוח נוספת לצורך זה. זאת הסיבה שהקימו בארץ את מתקן האגירה השאובה בגלבוע.

להרחבה:

מה זה כלכלת מימן?

הכלכלה שלנו כיום היא ברובה הגדול כלכלת פחמן, כלומר מסתמכת על ייצור אנרגיה משריפת דלקים מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי) ופליטת פחמן דו חמצני לאטמוספירה. כלכלת מימן היא כלכלה בה אמצעי אגירת האנרגיה העיקרי הוא מימן. ייצור המימן יכול להתבצע על ידי שימוש באנרגיה מתחדשת, בה משתמשים כדי להפריד מים למימן וחמצן באמצעות תהליך האלקטרוליזה. את המימן אפשר לדחוס, לאגור, ולשנע לכל מקום בו זקוקים לאנרגיה, כולל לצורכי התחבורה עצמה, ואז משתמשים במתקן הנקרא תא דלק כדי לייצר ממנו חשמל. לכל אורך השרשרת: בייצור, אגירה, שינוע ושימוש, אין פליטה של מזהמים כלשהם (כל עוד משתמשים באנרגיה מתחדשת), ותוצר הלוואי היחידי של הפקת החשמל מהמימן הוא מים מזוקקים. כלכלת מימן פותרת את בעיית זיהום האוויר מייצור חשמל ומתחבורה, וכמובן את בעיית פליטות הפחמן הגורמת למשבר האקלים.
החסרונות העיקריים של שימוש במימן לאגירת אנרגיה הן העובדה שמימן הוא גז דליק מאוד, ושעדיין יקר לייצר אותו, ולשנע אותו, בהשוואה לבנזין או סולר.
חברת טויוטה החליטה להמר בגדול על כך שהדלק העתידי של מכוניות יהיה מימן, והשיקה בשנת 2014 את הטויוטה מיראי – רכב הפועל באמצעות תא דלק מימני, ומתודלק במימן בלבד. כיום כבר יש רשת תחנות תדלוק מימן לא רק ביפן, אלא גם בצפון אמריקה, ובאירופה (בעיקר בגרמניה) שצומחת בהדרגה, וטויוטה השיקה בשנת 2019 את הדור השני של המיראי, הנראית כמכונית יוקרה, ובעלת טווח של כ-650 ק"מ בין תדלוק לתדלוק. טויוטה גם הגדילה לעשות ושחררה את כל הפטנטים שלה בנושא הנעת מימן כדי שגם יצרניות אחרות יוכלו לייצר מכוניות מונעות מימן, וזאת במטרה להאיץ את התפתחות השוק. טויוטה היא אמנם המובילה כיום בשוק המכוניות מונעות המימן, אולם אינה היחידה – גם BMW וגם יונדאי משקיעות בו משאבים נרחבים, בעיקר בתחום המשאיות.
מימן הוא דלק בעל דחיסות אנרגיה (כמה אנרגיה אפשר להפיק מקילוגרם אחד של דלק) גבוהה פי 4 מאשר מפחם, פי 3 מדיזל, ופי 2.5 מגז טבעי, ולכן הגיוני להשתמש בו לאגירת אנרגיה לטווח ארוך ובקנה מידה גדול.

להרחבה:

איך אפשר לאגור אנרגיה בקנה מידה גדול?

ישנן מספר טכנולוגיות לאגירת אנרגיה, הנמצאות ברמות שונות של בשלות:

  • סוללות ליתיום-יון: כולנו מכירים את סוללות הליתיום-יון, שהן הטכנולוגיה המובילה היום בסוללות נטענות עבור מכשירים חשמליים, טלפונים סלולריים, מחשבים ניידים וכלי רכב חשמליים והיברידיים. החסרונות העיקריים של סוללות אלה הן: המחיר, השימוש במתכות, אורך החיים והבטיחות. עם צמיחת השימוש בהן, מחירן אמנם יורד בהדרגה, אולם הוא עדיין יקר מידי כאשר מדברים על אגירת חשמל בקנה מידה המספיק לעיר למספר שעות. בייצור הסוללות נעשה שימוש במתכות כמו קובלט, מנגן או ניקל, שכחומר גלם אינם נפוצים בעולם, והופכים סוללות משומשות לרעילות וקשות למיחזור. אורך החיים של סוללות ליתיום הוא בדרך כלל מספר שנים בודדות בלבד, וכאשר הן נטענות יתר על המידה הן מסוכנות ועלולות להתלקח או אפילו להתפוצץ, כפי שקרה למשל עם הסמסונג גלקסי נוט 7 שנאסר להעלות אותו על טיסות לאחר מספר תקריות, והחברה נאלצה להפסיק את שיווקו.
  • טכנולוגיות אחרות של סוללות על בסיס אנרגיה כימית: יש מחקר רב בנושא סוללות המשתמשות בחומרים אחרים, במטרה להתמודד עם החסרונות של סוללות ליתיום.
  • סוללות זרימה: סוללות רגילות מורכבות מאוסף של תאים קטנים יחסית. בסוללות זרימה יש תא אחד גדול מאוד בו יש זרימה של הנוזל האלקטרוליטי. היתרון הגדול הוא המחיר הזול הנובע מהכמות הקטנה הרבה יותר של החומר המשמש לאריזת התאים בסוללות רגילות. 
  • אגירה שאובה (באנגלית Pumped Hydro Storage): זוהי כיום הטכנולוגיה המובילה באגירת אנרגיה בקנה מידה גדול, וכבר יש מתקן אחד בישראל בשירות חברת החשמל – בגלבוע. הרעיון הוא לנצל מקום בעל הפרש גבהים של מספר מאות מטרים, ולמקם שתי בריכות מים גדולות – האחת בפסגתו והשניה למרגלותיו. כאשר יש חשמל זול (כיום – בלילה, בעתיד של אנרגיה סולארית – בצהריים) משתמשים בו כדי לשאוב את המים מהבריכה התחתונה אל העליונה. כאשר יש צורך בחשמל, נותנים למים לזרום חזרה למטה, דרך טורבינות המייצרות חשמל כמו בסכר הידרואלקטרי. היתרונות: טכנולוגיה פשוטה ומבוססת, אין אבדן של אנרגיה עם הזמן שעובר, והפעלה מהירה – מהרגע שלוחצים על הכפתור עד שהחשמל מתחיל לזרום עוברות כ-90 שניות בלבד. החסרונות: דורש תנאי קרקע מיוחדים, בדרך כלל בא על חשבון שטחים פתוחים, ועלות גבוהה של תכנון והקמה.
  • מימן: שימוש באנרגיה סולארית להפרדת מים למימן וחמצן, ושימוש בתא דלק מימני לייצור חשמל כאשר תוצר הלוואי היחיד הוא מים. היתרונות הם צפיפות האנרגיה הגבוהה של המימן, והאפשרות לאגור ולשנע אותו. החסרונות הן מחירו הגבוה עדיין של ייצור המימן, ודליקותו ההופכת את השינוע והתדלוק בו למורכבים יותר.
  • אנרגיה קינטית: שימוש בחשמל כדי להאיץ את סיבובו של גלגל תנופה, ושימוש בסיבוב זה כדי לייצר חשמל בעת הצורך (כמו בדינמו). היתרונות הן שאין שימוש במתכות רעילות וכל מתקן כזה יכול להחזיק 20 שנה לפחות, אולם החיסרון העיקרי הוא איבוד אנרגיה של כאחוז אחד בשעה. יש חברת הזנק ישראלית בשם Chakratec המובילה בטכנולוגיה זו.
  • אוויר דחוס: בטכנולוגיה זו מנצלים חללים גדולים כמו למשל מכרות נטושים שאפשר לאטום, וממלאים אותם באוויר דחוס. כאשר יש צורך באנרגיה, משחררים את האוויר דרך טורבינה המייצרת חשמל. טכנולוגיה נוספת כוללת דחיסה וקירור של אוויר ואיכסונו כנוזל.

להרחבה:

איך העולם מתמודד?

מה קורה באירופה?

כבר שנים רבות שהאירופאים נמצאים בחזית המאבק במשבר האקלים: במודעות לבעיה, בחקיקה ובפעולה.
בועידת האקלים במדריד בדצמבר 2019, הכריז האיחוד האירופי על הדיל האירופי הירוק (על משקל הדיל הירוק החדש של הדמוקרטים בארה"ב).

להרחבה:

מה קורה בארצות הברית?

בארצות הברית נושא משבר האקלים הפך לנושא פוליטי: המפלגה הרפובליקנית, ובראשה הנשיא טראמפ (שאמר בקמפיין הבחירות שלו ששינוי האקלים הוא קונספירציה של הסינים), מתכחשת לבעיה, מתנגדת לחשיבות ודחיפות הנושא, ומסרבת להשקיע בו כספים פדרליים בטענה שהדבר יהיה נטל כבד על הכלכלה. מנגד, המפלגה הדמוקרטית תומכת בהשקעות פדרליות חסרות תקדים במסגרת התוכנית הנקראת הניו דיל הירוק, וטוענת שזה צריך להיות מנוע הצמיחה העיקרי של הכלכלה בעשורים הקרובים. במידה מסוימת, אפשר להסביר זאת על רקע אידאולוגי: המפלגה הרפובליקנית היא הימין הכלכלי, הדוגלת בשוק חופשי ללא רגולציה, ובממשל קטן שלא מתערב בחיי האזרחים. לעומתם המפלגה הדמוקרטית מחזיקה בעמדות קצת יותר שמאליות מבחינה כלכלית (אם כי עדיין ימניות יחסית למערב אירופה הדוגלת במדינת רווחה), ותומכת בהתערבות יותר גדולה של הממשל, כמו לדוגמה בנושא ביטוח בריאות לאומי. הסבר נוסף הוא ההשפעה העצומה שיש ללובי חברות האנרגיה הגדולות על המפלגה הרפובליקנית. חשוב לציין שהפער הגדול בעמדות המפלגות הוא חדש יחסית, ועוד בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים המפלגה הרפובליקנית הובילה חקיקה סביבתית משמעותית. יכול להיות, כפי שמסבירה נעמי קליין בספרה "זה משנה הכל", שהרפובליקנים מבינים את האיום האמיתי שיש למשבר האקלים ולדרכים להתמודדות מולו על תפיסת עולמם.

אם לוקחים בחשבון את פליטות הפחמן ההיסטוריות מאז תחילת המהפכה התעשייתית, ארצות הברית אחראית לחלק הארי של הפליטות. אמנם בשנים האחרונות סין עקפה אותה בפליטות שנתיות, אולם זה רק בגלל שרוב הייצור של מוצרים שהאמריקאים קונים, עבר למזרח. לאחר שהנשיא טראמפ נכנס לתפקידו בשנת 2016, הוא הודיע שארצות הברית תפרוש מהסכם פריז, לטענתו מכיוון שההסכם אינו הוגן כלפי ארצות הברית. כלומר, טראמפ מסרב להכיר באחריות ההיסטורית שיש לארצות הברית על יצירת הבעיה. לעומתו, יצאו מספר מדינות כמו קליפורניה, ומספר ערים כמו ניו יורק וסיאטל, בהכרזות שהן נשארות מחוייבות להסכם, והציבו לעצמן יעדי צמצום פליטות אגרסיביים ביותר.

להרחבה:

מי עוד יכול להשפיע חוץ מהמדינות עצמן?

חוץ ממדינות, ישנן אלפי ערים, אזורים וחברות מסחריות שהתחייבו להפחית פליטות פחמן שבאחריותם. ארגון NAZCA של האו"ם עוקב אחרי התחייבויות אלה, ומציג אותן באופן גרפי וקל להבנה באתר האינטרנט שלו. ארגון גרמני בשם מכון האקלים החדש פרסם בספטמבר 2019 דו"ח המעבד נתונים אלה, ומציג תוצאות מעודדות. על פי הדו"ח, במידה וכל הערים, האזורים והחברות המסחריות אכן יעמדו ביעדים שהציבו לעצמן, בנוסף לעמידה ביעדים שהציבו המדינות תחת הסכם פריז, הטמפרטורה הגלובלית צפויה להשאר מתחת לרף שתי המעלות. המסקנה היא שלגופים כמו ערים, אזורים וחברות מסחריות יש השפעה מכרעת על תוצאות המאבק במשבר האקלים.

דוגמה יפה לעיר שאימצה יעדים מרחיקי לכת בנושא האקלים היא אמסטרדם: בינואר 2019 הציגה העירייה תכנית הכוללת צמצום פליטות ב- 55% עד 230, וב-95% עד 2050, התנתקות מתשתיות גז טבעי עד 2040 לטובת שימוש באנרגיה מתחדשת, והפיכת כל התשתיות בעיר לניטרליות מבחינת פליטות פחמן. הבנייה כולה בעיר תוכפף לתקן מחמיר של בנייה ירוקה, והתחבורה תהפוך לנטולת פליטות עד 2030, על ידי פריסה רחבה של עמדות טעינה לרכבים חשמליים, והרחבת האיזורים שאליהם מוגבלת כניסת כלי רכב (כולל סירות) המונעים בבנזין או בדיזל.

להרחבה:

מה זה דליפת פחמן?

דליפת פחמן היא מצב בו חברה מסחרית המייצרת מוצר עתיר פחמן, מחליטה עקב חקיקה סביבתית המייקרת את הייצור המקומי, להעביר את הייצור למדינה אחרת, בה הרגולציה נוחה יותר והייצור זול יותר. כך לא רק שפליטות הפחמן מייצור המוצר לא מופחתות, הן אפילו עולות בגלל שצריך לשנע אותו לאחר הייצור למדינה המקורית, וכמובן שרבים מהעובדים במפעל המקורי יפוטרו. אמנם בסיכומי הפליטות של כל מדינה, מצבה של מדינת המקור ישתפר, אך מה שבאמת חשוב מבחינה אקלימית הוא סך כל הפליטות בעולם, וזה יגדל ולא יקטן.

 

דוגמה טובה לכך היא ייצור פלדה, שדורש אנרגיה רבה וגורם לפליטות של כמויות גדולות של פחמן. ייצור הפלדה הוא נושא שקיבל התייחסות מיוחדת בתוכנית האקלים האירופית החדשה – הדיל הירוק האירופי. אירופה מצד אחד רוצה להטיל מס פחמן שייקר את ייצור הפלדה באירופה, אך מצד שני אינה רוצה שחברות המייצרות פלדה באירופה יעבירו את הייצור למזרח הרחוק שבו אין מס פחמן, כך שפליטות הפחמן יהיו שם במקום באירופה, ונוסף על כך יהיה צורך לשנע את הפלדה באוניות לאירופה תוך פליטת כמות נוספת של פחמן, וכן יהיה צורך לפטר את עובדי הייצור האירופים. דרך אחת להתמודד עם דליפות פחמן היא להטיל מכסים על מוצרים מיובאים, המשקפים את מס הפחמן על ייצור ושינוע המוצרים.

 

אחת הסיבות לכך שסין אחראית ליותר פליטות פחמן מכל מדינה אחרת, לאחר שעברה את ארצות הברית בשנים האחרונות, היא שחלק נכבד ממוצרי הצריכה שקונים אזרחי המדינות המפותחות מיוצרים בסין. אם ספירת הפליטות של מדינה הייתה לוקחת בחשבון את ייצור המוצרים המיובאים אליה, ארצות הברית הייתה עדיין המדינה המובילה בפליטות פחמן. הפרלמנט האירופי קרא לאמץ מדיניות סחר אשר תמנע מצבים כאלה.

להרחבה:

מה קורה בישראל?

מהן ההשפעות הצפויות של שינוי האקלים על ישראל?

ישראל נמצאת באזור מעבר בין האקלים הצחיח של צפון אפריקה וחצי האי ערב, והאיזור הממוזג והגשום של אירופה. האקלים בישראל מושפע משילובים של תהליכים אטמוספריים טרופיים ואילו של קווי רוחב בינוניים. למשל מסלול סופות החורף, הקובע את כמות הגשם שלנו. לכן האקלים שלנו רגיש מאוד לשינוי האקלימי והוגדר כ"נקודה חמה".

מתחילת העידן התעשייתי, ממוצע הטמפרטורה העולמי עלה ב- 1 מעלה צלזיוס ואילו באגן הים התיכון הוא עלה ב- 1.4 מעלה. ההערכה היא שאזורנו יתחמם לפחות 20% יותר מהממוצע העולמי השנתי, ואילו הקיץ יתחמם ב-40% יותר. אפילו אם נצליח לשמור את עליית הטמפ' העולמית של 1.5 מעלה (הסכם פריז), אצלנו צפויה עלייה של 2.2 מעלות בטמפ' המקסימום היומית עד סוף המאה. כמו-כן יגברו אירועי גלי חום. חזוי כי מספר גלי החום יעלה מ-1 לשנתיים למספר גלי חום בשנה.

קשה יותר לחזות את השינוי בגשם בגלל השונות הבין-שנתית הגדולה בכמותו. אולם חזוי כי כמות המשקעים תפחת, והם יהיו מרוכזים במספר אירועי גשם קיצוניים, כך שהפוטנציאל לחלחול ולאגירת מי הגשמים יקטן. כמו כן צפויה עלייה במספר שנות הבצורת, אורכן ועוצמתן.

השירות המטאורולוגי מדווח, בדו"ח האחרון שלו מ-2018, כי נמצאה מגמת התחממות מובהקת בכל האזורים בישראל בשנים 1988-2016 בקצב של 0.4-0.7 מעלות צלזיוס לעשור.

להרחבה:

האם זאת סכנה ביטחונית לישראל?

מגמת ההתחממות וההתיבשות מהווה איום על משק המים בישראל ועל הסכמי המים של ישראל עם שכנותיה. בצפון ישראל תלויה במים שמקורם בלבנון (נחל חצבני, עיון והאגן התת קרקעי המזין את נביעות דן).

כל המדינות באיזור, למעט טורקיה, סובלות כבר היום ותסבולנה עוד יותר בעתיד ממחסור במים. המחסור במים בעזה, ברשות הפלסטינאית, בירדן ובסוריה חמור ויחריף. עירק סובלת ממחסור במים הגורם לגלי הגירה ממנה ובעתיד תסבול כנראה גם מהצפת הדלתא של השאט אל ערב. במצרים צפויה הצפה של מרבית השטחים הפוריים בדלתא של הנילוס עד סוף המאה יחד עם הקטנה בכמות המים הזורמים בנילוס. עזה תסבול גם מעליית מפלס הים שתפגע, בין היתר, במעט מי התהום השפירים שנותרו לה. ירדן נמצאת כבר היום במצב של מחסור מים חמור ורק התפלה תציל אותה.
ככל שמשבר המים יגדל והטמפרטורות תעלנה, גידולים חקלאיים יפגעו. גם כמות הדגים תפחת, בין היתר בשל הירידה ברמת החמצן המומס שההתחממות גורמת לה.

מחסור במים ובמזון מהווה סכנה. במקרים רבים בהיסטוריה האנושית, ולאחרונה בסוריה, הוא גורם לאי שקט חברתי, לחצי הגירה, משברים פוליטיים ומלחמות. מצב בו עשרות או מאות אלפי פליטי אקלים צובאים על גבולותיה של ישראל הוא סכנה בטחונית חמורה.

להרחבה:

מה אפשר לעשות?

מהן מיטיגציה ואדפטציה?

אלו הן שני סוגי ההתמודדות עם שינוי האקלים:

  • מיטיגציה או הפחתה היא התמודדות עם הגורמים לבעיה, כלומר הפחתת פליטות של גזי חממה, והגדלת הקליטה שלהם מתוך האטמוספירה. הפחתת הפליטות יכולה להתבצע על ידי מעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת (שמש, רוח, זרמי מים וכולי) במקום שריפת דלקים, התייעלות אנרגטית, הקטנת פליטות של גזי חממה מהתעשייה, מעבר לתחבורה מבוססת חשמל, צמצום צריכת מזון מן החי וכולי. קליטת פחמן דו-חמצני מהאוויר יכול להתבצע באמצעים טבעיים כמו שתילה מאסיבית של יערות, או באמצעים תעשייתיים הנמצאים עדיין בפיתוח. אפשרות קיצונית יותר היא שימוש בהנדסת אקלים.
  • אדפטציה, או הסתגלות, היא ההתמודדות עם התוצאות של האקלים המשתנה. המטרה היא בניית חוסן והקטנת הפגיעות שלנו להשפעות שינוי האקלים כגון עלייה בגובה פני הים, התגברות במספר ובעוצמה של תופעות מזג אוויר קיצוני, מחסור במזון ומים וכולי.

 

להרחבה:

מה זה מס פחמן?

מס פחמן הוא מס המוטל על פליטת CO2 כתוצאה משריפת דלק מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי) בתהליך יצירת אנרגיה. CO2 הוא גז חממה שעליית הריכוז שלו באטמוספירה מחזקת את אפקט החממה ויוצרת התחממות עולמית. מס הפחמן נועד לפגוע באחד היתרונות הגדולים של הפקת אנרגיה מדלק מאובנים והוא העלות הנמוכה שלה לעומת אנרגיות ירוקות, בכך מקדם צמצום בשימוש בדלק מאובנים ומעודד יצירת אנרגיה מטכנולוגיות נקיות.

במונחים כלכליים, תפקידו של מס הפחמן הוא להפנים השפעות חיצוניות, כלומר לגרום לכך שמחירם של מוצרים יגלם את הנזקים שייצור, שינוע ושימוש במוצרים אלה גורמים לסביבה.

להרחבה:

מה זה כלכלה מעגלית?

הכלכלה אליה אנו רגילים היא לינארית: מסלול חייו של מוצר מתחיל בהפקת חומרי הגלם, העוברים למפעל המייצר את המוצר, המשווק לצרכנים, שמשתמשים בו, ואז זורקים אותו לאשפה, שבדרך כלל מגיעה להטמנה או לשריפה. כך כל המשאבים המושקעים בייצור המוצר הולכים לאיבוד כאשר הוא מושלך לאשפה. הדוגמה הקיצונית ביותר היא כלי פלסטיק חד פעמיים, שבייצורם מושקעים משאבים ואנרגיה רבים, נפלט זיהום רב, וכשהם מגיעים לאשפה אינם מתכלים, וכל זאת למען שימוש קצר של כמה דקות. למעשה חלק ניכר מהתעשייה כיום מכוון להחלפה של מוצרים או חלקים במקום לתיקונם, וזאת כדי לעודד צמיחה כלכלית.

בכלכלה מעגלית אין אשפה – כל מוצר, לאחר שאינו שימושי עוד, משמש חומר גלם למוצרים אחרים. ההשראה מגיעה מהטבע, בו אין אשפה כלל, וכל יצור או חומר המסיים את חייו הופך למזון עבור יצור אחר. את העקרון פיתחו המעצב האמריקאי וויליאם מקדונו והכימאי הגרמני מייקל בראונגארט, כפי שמתואר בסרט הדוקומנטרי המצוין "פסולת שווה מזון" משנת 2007, וקראו לו "מעריסה לעריסה", או באנגלית Cradle to Cradle (בניגוד לכלכלה הלינארית שהיא מעריסה לקבר). השיטה דוגלת במכירה של שירותים במקום מוצרים. לדוגמה, נמל התעופה סחיפהול באמסטרדם קונה מחברת פיליפס שירותי אור במקום מנורות – החוזה ביניהן קובע כמה אור צריך להיות בכל מקום, ובאחריות פיליפס לספק את האור הזה. ההסכם הזה מעודד את פיליפס לתקן גופי תאורה קיימים במקום לזרוק אותם ולהתקין חדשים במקומם, ולשדרג את גופי התאורה בשדה התעופה לחסכוניים יותר בחשמל היות ופיליפס היא זאת שמשלמת את חשבון החשמל.

ביוזמת הדיל הירוק האירופי שפורסמה בדצמבר 2019 יש דגש על פיתוח וקידום כלכלה מעגלית כאמצעי התייעלות וצמצום פסולת.

להרחבה:

מה זה הנדסת אקלים?

הנדסת אקלים, או באנגלית Geo-Engineering היא נסיון להשפיע על האקלים באופן ישיר כדי לתקן בעיות הקשורות בשינוי האקלים. ישנם שני סוגים עיקריים של הנדסת אקלים שאותם חוקרים כיום: ניהול קרינת השמש (SRM) וקליטת פחמן דו-חמצני מהאוויר.
ניהול קרינת השמש יכול להתבצע למשל על ידי פיזור של חלקיקים או אירוסולים בסטרטוספירה, כדי שיחזירו חלק מקרינת השמש לפני שתפגע בקרקע. הרעיון התחיל לאחר שהתפרצות הר הגעש פינטובו (Pinatubo) שבפיליפינים בשנת 1991, פלטה טונות רבות של אירוסולים לסטרטוספירה, וגרמה לירידה של כחצי מעלה צלסיוס בטמפרטורה הגלובלית בשנתיים שלאחר ההתפרצות. עד כמה שידוע, לא נעשו ניסויים מעשיים בטכנולוגיה זו עד היום, והמחקר מתבע באמצעות מודלים ממוחשבים. מודלים אלה מראים שהורדת הטמפרטורה הגלובלית בדרך זו אינה אחידה ומשפיעה באופן שונה באזורים שונים, ויכולות להיות לה השפעות הרסניות למשל על גשמי המונסון באסיה.
קליטת פחמן דו-חמצני מהאוויר יכולה להתבצע באופן טבעי על ידי נטיעה מאסיבית של עצים, שהיא חלק חשוב בכל תכנית רצינית לצמצום פליטות. יש גם רעיונות רדיקליים יותר, כמו למשל זריעה של ברזל או נוטריינטים אחרים באוקיינוסים כדי ליצור שטחים נרחבים של אצות שיקלטו את הפחמן הדו-חמצני. אין דרך לדעת מראש איך ישפיע שימוש נרחב בטכנולוגיה כזאת על המארג האקולוגי העדין באוקיינוסים.
להנדסת אקלים שני חסרונות עיקריים: הראשון הוא שלא ניתן לצפות בדיוק את תוצאות השימוש בה, כי ביצוע של ניסוי בקנה מידה קטן לא יהיה אפקטיבי, ובניסוי בקנה מידה גדול כולנו נהיה שפני הניסיונות. השני הוא שאם הנדסת אקלים תצליח לבלום את התחממות האקלים, יהיה זה אישור שאפשר להמשיך לפלוט פחמן לאטמוספירה כי יש פתרון טכנולוגי, מה שיתן יתרון לתעשיית האנרגיה מדלקים מאובנים. חסרון נוסף של ניהול קרינת השמש הוא שהיא אינה מתמודדת עם עליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, ועם ההשפעות השליליות שלו כמו העלייה בחומציות האוקיינוסים.

להרחבה:

אילו סוגים של אנרגיה מתחדשת מתאימים לישראל?

הסוגים הנפוצים של אנרגיה מתחדשת בעולם הם: שמש PV, שמש תרמוסולארית, רוח, הידרואלקטרית, גיאותרמית, וביו-אנרגיה.
אנרגיית שמש היא המתאימה ביותר לישראל, היות ובישראל יש מספר גבוה מאוד יחסית של ימי שמש בשנה, וקרינת השמש חזקה יחסית לאירופה וצפון אמריקה (בגלל שישראל קרובה יותר לקו המשווה). תאים פוטו-וולטאים (PV) מהם בנויים פאנלים סולאריים, הם חצאי מוליכים (בדרך כלל סיליקון) שמייצרים חשמל מאור השמש. טכנולוגיית PV השתכללה והתקדמה מאוד בעשרות השנים האחרונות, ומחירה צלל לאחוזים בודדים ממה שהיה עד לפני כעשר שנים בלבד. אנרגיה תרמו-סולארית מנצלת את חום השמש כדי לחמם (בדרך כלל מים) ומשתמשת בחום זה. ישראל היא חלוצה ומובילה עולמית בשימוש בדודי שמש לחימום מים ביתי. בקנה מידה תעשייתי, ישנן תחנות כוח, כמו למשל באשלים, בהן מראות מרכזות את אור השמש על אלמנט חימום בראש מגדל, שיכול להגיע לטמפרטורות של אלפי מעלות, ומפיקות חשמל מחום זה.
אנרגיית רוח נפוצה מאוד בעולם, אולם אינה תופסת תאוצה בארץ. טורבינות רוח מודרניות הן ענקיות ומגיעות לגובה של כ-150 מטר. ישנן לכך מספר סיבות, אולם הסיבה העיקרית היא שישראל נמצאת על נתיב הנדידה העונתית של כחצי מיליארד ציפורים פעמיים בשנה, וקיים חשש רב שטורבינות רוח גדולות יכולות לפגוע במספר גדול של ציפורים במעופן. סיבה נוספת היא שישראל אינה מצטיינת ברוחות חזקות הנושבות באופן קבוע.
אנרגיה הידרו אלקטרית מופקת כאשר בונים סכר על נהר גדול ומייצרים הפרש גבהים משמעותי המאפשר הפקת חשמל מזרימת המים. בישראל הייתה תחנת כוח הידרואלקטרית בנהריים שבנה פנחס רוטנברג בשנת 1932 שפעלה בהצלחה וסיפקה חשמל לסביבתה, אולם היא ננטשה ונהרסה במלחמת העצמאות. בישראל אין נהרות גדולים עם מפלים גבוהים בקנה מידה המאפשר הפקת חשמל בהספק משמעותי. הפרויקט היחידי בהקשר זה הוא תעלת הימים בה מתוכננת הזרמת מים מים סוף ליד עקבה, דרך הערבה, עד ים המלח, וניצול הפרש הגובה של ים המלח (426- מטר) לייצור חשמל.
אנרגיה גיאותרמית מופקת על ידי ניצול החום הגבוה בתת הקרקע במקומות בהם קרום כדור הארץ הוא דק יחסית. מזרימים מים לעומק הקרקע, שמתחממים מאוד, וכשהם עולים לפני הקרקע מייצרים מהם חשמל. אחת החברות הותיקות והמובילות בעולם בתחום זה היא חברת אורמת הישראלית, אולם אין להם פרויקטים בארץ, ככל הנראה בגלל חוסר התאמה של התנאים הגיאולוגיים.
ביואנרגיה היא הפקת אנרגיה מחומרים ביולוגיים, כמו למשל ייצור מתנול מגידולים חקלאיים כמו תירס, ושימוש במתנול כתחליף לדלק נוזלי ברכבים או במטוסים. סוג נוסף של ביואנרגיה הוא ייצור גז מתאן מפסולת אורגנית. באירופה נפוצה מאוד שריפה של פסולת ביתית לצורך הפקת אנרגיה. בישראל יש מתקן אחד של RDF בפארק המיחזור שרון (לשעבר חירייה), שמפריד שאריות פלסטיק מפסולת ביתית, ומעביר אותה למפעל נשר לייצור מלט, המשתמש בה לחימום הכבשנים שלו (במקום להשתמש בסולר).
ישנן טכנולוגיות נוספות לייצור אנרגיה מתחדשת, כמו למשל מגלים או זרמים בים, מגיאות ושפל, וכולי, אולם הן טרם הוכיחו את עצמן מבחינה מסחרית עדיין.

להרחבה:

איך אפשר לייצר חשמל מהשמש בישראל?

ישנן מספר אפשרויות לייצור חשמל סולארי בישראל, בשוק הפרטי, המסחרי והציבורי.
בשוק הפרטי מדובר בעיקר על הצבת פאנלים סולאריים על גגות פרטיים, אם כי אפשר גם על גגות ומגרשי חניה של בתים משותפים. עבור בתים פרטיים כבר נעשתה עבודה טובה של הסרת חסמים ביורוקרטיים, כך שכיום הדבר פשוט יחסית, וישנן מספר חברות העוסקות בתכנון, הקמה ותחזוקה של גגות סולאריים פרטיים, תוך טיפול בכל הניירת. השקעה בגג סולארי מחזירה את עצמה תוך כשמונה שנים, שאחריהן מדובר ברווח נקי מחיסכון בתשלום חשבון החשמל. עבור בתים משותפים החסם העיקרי כיום הוא הדרישה להסכמה של 100% מהדיירים להתקנת מערכת סולארית – מצב מגוחך היות ואפילו לביצוע תמ"א 38 יש צורך בהסכמה של שני שליש בלבד מהדיירים.
בשוק המסחרי מדובר בהצבת פאנלים סולאריים על גגות או מגרשי חנייה מסחריים, כאשר החל מ-700 קילו-וואט, יש צורך בהיתר בניה. במגזר החקלאי ניתן לראות גגות חקלאיים רבים המנוצלים לייצור חשמל סולארי. מחקרים מראים כי גידולים חקלאיים ניתן לקרות בכ-30% על ידי פאנלים סולאריים ללא פגיעה ביבולים.
בשוק הציבורי מדובר בתחנות כוח סולאריות ובניצול שטחים בבעלות המדינה. תחנות כוח סולאריות יכולות להיות בטכנולוגיה של פאנלים סולאריים (PV), או בטכנולוגיה תרמו-סולארית, כמו תחנת הכוח באשלים בה מראות מרכזות את אור השמש אל מיכל חימום בראש מגדל, שיכול להגיע לטמפרטורה של אלפי מעלות, והחום מנוצל לייצור חשמל. טכנולוגיה זו נחשבת יקרה כיום יותר מאשר פאנלים סולאריים שמחירם צנח משמעותית בעשור האחרון, ולכן לא סביר שיבנו תחנות נוספות כמוה. לעומת זאת תחנות כוח מסוג PV הנבנות כיום, מייצרות חשמל זול מאוד, שמתחרה בהצלחה אפילו בחשמל המיוצר מפחם ומגז טבעי. החיסרון העיקרי בתחנות כאלה הוא השטח הנרחב הנדרש על מנת לייצר חשמל בקנה מידה של תחנת כוח. כדי לצמצם את כמות השטחים הפתוחים שיש להפוח לחוות סולאריות, הממשלה יכולה להשתמש בשטחים נרחבים שבבעלותה שהם כבר מופרים, כלומר עברו פיתוח. שטחים אלה כוללים קודם כל בניינים בבעלות המדינה, ומגרשי החניה שלהם, וכן כבישים, מאגרי מים, שדות תעופה (השטחים שלצד המסלולים) וכדומה.

להרחבה:

מה עושה מדינת ישראל בנושא המשבר האקלימי?

מדינת ישראל חתומה על הסכם פריז המחייב הפחתת פליטות פחמן דו חמצני על מנת לשמור על ההתחממות העולמית ברמה של 1.5 מעלה (ממוצע עולמי). למדינת ישראל אין מדיניות הפחתת פליטות ורמת החשמל המיוצר מאנרגיות מתחדשות נמוכה (כ- 4.5% ב-2018). התקבלו מספר החלטות בממשלה על תכניות להפחתת פליטות, הוגשה לאו"ם הצהרת הכוונות לגבי הפחתת פליטות ואף הוכנה תוכנית ממשלתית בסך 300 מיליון שקלים, אך בפועל התכנית לא יושמה. המדינה מקדמת מתקני חשמל חדשים והרחבת השימוש בגז, דלק מאובנים שהוא אמנם מזהם פחות מפחם ונפט, אך מייצר פליטות פחמן דו חמצני.
המדינה אימצה את עקרונות מסמך המדיניות לאסטרטגיה ותכנית פעולה להתמודדות עם השינוי האקלימי. התכנית יפה, מעמיקה ונרחבת אך אין תקצוב ממשלתי ליישומה. היא מכסה את תחומי הבריאות, הבנייה, החקלאות, שריפות יער, מים, אנרגיה ועוד.
הממשלה הקימה בשנת 2018 מנהלת היערכות לשינוי אקלים, לצורך תיאום בין משרדי הממשלה השונים, ומעקב אחר ביצוע האסטרטגיה הלאומית. המנהלת פועלת מתוך המשרד להגנת הסביבה, ועד סוף 2019 לא קיבלה תקצוב כלל, כך שהיא פועלת מתוך תקציבו הקיים והמצומצם של המשרד.
יעדי הממשלה הם להגיע לייצור של 10% מהחשמל בישראל מאנרגיה מתחדשת עד שנת 2020, ו-17% עד 2030. ככל הנראה הממשלה תצליח לעמוד ביעד של 10% עד סוף 2020. היעד של 17% עד 2030 הוא כל כך נמוך שהוא מביך אפילו את משרד האנרגיה, שהודיע בנובמבר 2019 על כך שהמשרד מתכוון להעלות אותו לבין 25% ל-30%.

להרחבה:

מה הפער בין מה שעושים למה שצריך לעשות?

בנובמבר 2019 פרסם האו"ם שני דו"חות החוקרים שאלה זו לעומק. הראשון נקרא דו"ח פערי ההפקה, והוא בודק את הפערים בין הפקת דלקים מאובנים בתרחיש עסקים כרגיל (כלומר לפי הפרסומים של חברות האנרגיה על המאגרים שברשותן ובכוונתן לנצל, לתרחיש בו כל המדינות עומדות ביעדים עליהם הצהירו בהסכם פריז, לבין התרחישים שיכולים להוביל לעמידה ביעדים של התחממות מכסימלית של שתי מעלות ושל מעלה וחצי. בקיצור: הפערים גדולים מאוד.
הדו"ח השני נקרא דו"ח פערי הפליטות, והוא בודק את הפערים בין פליטות הפחמן של מספר מדינות מפתח בתרחישים שונים.

כדי להבין את הפערים הללו, כדאי להסתכל בהשוואה הגראפית ביניהם, לדוגמה בגרף הזה (מאתר ClimateInteractive.org). הגרף הכתום מייצג את מה שיקרה אם נמשיך לפי תרחיש "עסקים כרגיל", ונגיע להתחממות של 4.2 מעלות עד סוף המאה – תוצאה קטסטרופלית בכל קנה מידה. במידה ומדינות העולם ימלאו את כל ההתחייבויות שלהן להסכם פריז, הצפי הוא לפי הגרף הכחול, שמגיע להתחממות של 3.3 מעלות עד סוף המאה. הגרפים הירוקים מציגים את התרחישים אליהם אנו שואפים להגיע, של התחממות מכסימלית בת 1.8 מעלות, או במקרה הטוב יותר, 1.5 מעלות בלבד. כפי שאפשר לראות מהגרפים, ההבדלים ביניהם הם עצומים, ולדי להגיע לגרפים הירוקים יש צורך בקיצוצים חדים מאוד בפליטות גזי החממה, שמתחילים כבר בשנים הקרובות.

להרחבה:

האם עדיין יש תקווה? (כן, בעיקר אם תשתפו את הדף הזה)

גם אם נפסיק לפלוט גזי חממה לגמרי ומייד, ההתחממות האקלימית תמשיך עוד זמן רב. ללא פעולה מהירה ומשמעותית להפחית פליטות, הטמפרטורה העולמית נמצאת במסלול עלייה של 6 מעלות צלזיוס בממוצע העולמי שמשמעותו אסון. אולם עדיין לא מאוחר להילחם על הפחתת פליטות גזי חממה ויישום דרכי הסתגלות. הבעיה היא שנדרשת תגובה מורכבת ומתואמת גלובלית שיש לה השלכות כלכליות, חברתיות, פוליטיות ומוסריות מרחיקות לכת יחד עם מאמצים מקומיים ואזוריים.

התנועה הסביבתית צומחת בקצב גובר והולך בשנים האחרונות, והאג'נדה הסביבתית מתחילה לראשונה להיות נושא משמעותי בדיונים פוליטיים לאומיים ובינלאומיים. לצערנו בישראל הנושא עדיין נחשב נישתי, ומופיע במצע המפלגתי רק של מפלגות בודדות (מהשמאל בלבד). רק מחאה עממית גדולה וחוצת מגזרים תבהיר לפוליטיקאים הישראלים שלעם בציון אכפת מהנושא עד כדי כך שהוא משפיע על הפתק שישימו בקלפי.

להרחבה:

 

Comments Closed

Comments are closed. You will not be able to post a comment in this post.