היום אנו מציינות את יום המאבק באלימות כלפי נשים. בצל המלחמה, עמותות כמו נעמת, פורום מיכל סלה ולא לאלימות נגד נשים מדווחות על עלייה בדיווחים לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה, ובמקביל מקרי האלימות נעשים קשים יותר.
אז מה לנו כארגון סביבה ולאלימות כלפי נשים?
כפי שכתבה דנה קאופמן ב- “פוליטיקלי קוראת”- “משבר האקלים הוא תוצאה של סדרים חברתיים, וסדרים אלו ברי שינוי. כאשר אנו בוחנות את הסדרים האלו, מתגלה דבר פשוט אך מפתיע. יש קשר ישיר בין ההגנה על הסביבה להגנה על נשים. שניהם תוצרים של אותה המערכת״.
כמו בתחום הסביבה – לחברה יש נטייה להאשים את הקורבן. כמו תאגידי ענק שמטילים על האזרחיות הקטנות את האחריות על משבר האקלים משום שאנחנו לא ממחזרות מספיק, כך גם הפוגע ישכנע את הנפגעת שהיא זו שדרדרה אותו לאלימות.כמו בתחום הסביבה – האלימות מחוברת לרכושנות ודה-הומניזציה של מי שעומד.ת מולך. כמו שתעשיות מזהמות לא רואות את האנושיות של העובדות במדינות המתפתחות שאותן הן מנצלות, כך גם הפוגע לא יראה בנפגעת בת אדם בעלת רגשות, עצמאות ושליטה על גופה.
כמו בתחום הסביבה – המדינה לא לוקחת אחריות ומשאירה את הקורבנות לדאוג לעצמם. גם כשמדובר בהצבת מפעלים מזהמים ליד אזורי מגורים וחוסר היערכות לאסונות טבע, וגם כשמדובר בנשים שצריכות לעבור תהליכי חקירה קשים, לשהות במקלטים לנשים מוכות בזמן שהפוגע מסתובב חופשי.כמו בתחום הסביבה – במלחמה כמו במלחמה הכל החמיר באופן קיצוני. אלפי דונמים של שטחים פתוחים נשרפו כליל, מקורות אנרגיה פוסילית בסכנת הפצצה תמידית תוך סיכון ערים שלמות, לתשתיות אזרחיות מכל הצדדים נגרם נזק שידרשו עשרות שנים לתיקונו וענפי חקלאות שלמים נמצאים בסכנה. במקביל לכך, אלימות כלפי נשים נמצאת במגמת עלייה – בין אם עקב חלוקת הנשקים המסיבית ע”י השר בן גביר, לוחמי מילואים שחוזרים לבתים מבלי תמיכה רגשית והופכים לאלימים עקב חוויות טראומטיות, וכמובן ההתעלמות הבין לאומית ממקרי התקיפות המיניות החמורות כלפי נשים ב7.10 אשר נותנות לגיטימציה לאלימות על רקע לאומי.
אנחנו חייבות להבין שכל יום חייב להיות יום המאבק באלימות כלפי נשים, כמו שכל יום חייב להיות יום כדור הארץ .
