זמן: ניתן לתת דוגמאות לאנשים מאוד, מאוד עסוקים, אך עדיין פועלים בקטן, נותנים קצת מזמנם ועושים דברים. ניתן להקטין את הבקשה לפעמים עד לדברים פרטניים, כמו: האם אתה יכול בבקשה להתקשר לבן אדם אחד? ניתן לתת דוגמאות להצלחה של אנשים פעילים ולהראות כמה שזה לא מפריע ללימודים, לעבודה וכו' (בעדינות, שלא ליצור תדמית עצמית נמוכה). ניתן להראות שכמה שאנשים יותר עסוקים, יש להם יותר זמן לפעול. עדיף להציג כמה שיותר דוגמאות על עצמך, ולא רק על אנשים אחרים – ליצירת הדדיות ופתיחות דו – כיוונית. כמובן, להתאים את הבקשות בהתאם לתקופה בשנה (תקופת בחינות וכו').
- חוסר אמון ברעיון/ מאבק/ ארגון: יש להסב את תשומת לבו של הפעיל להצלחות במאבק. כדאי גם להציג את הארגון/ מאבק מבחינת גודל ועוצמה, המשמעויות הרחבות של הארגון/ המאבק (כגון חיזוק הדמוקרטיה), לציין את רשימת הצלחות של הארגון ולנהל שיחת אידיאולוגיה להבהרת הרעיון.
- שחיקה ותחושת כשלון של פעילים/ות בתא: קודם כל, עודדו את רוחם. ניתן להציג הצלחות של כל מיני דברים שנעשו בצירוף שמות (כאן צריך מאוד להיזהר שהאיש לא ירגיש כישלון מכך שהרבה הצליחו והוא לא).
פשטו את הבעיות, הציעו עבודה בצוותא, הציעו משימה שתתאים יותר לאופי הפעיל/ה.
במקרה שמישהו טוען: צריך לעשות כך וכך, ולא עושה כלום ניתן להגיד לו: אז מה אתה מוכן לעשות? אתה אומר שצריך כך וכך – זה יקרה אם גם אתה תיקח חלק
פעיל/ה שלא מאמין/ה בעצמו: הראו שהתפקיד לא כזה גדול, פרטו את התפקיד לפרוטות- לבנות ביחד הגדרת תפקיד ומשימות בתפקיד, הבטיחו ליווי צמוד ועזרה אישית, שלחו אותו להכשרות ארציות בתחום, הראו לו מה היכולות שלו בעבר והכי חשוב- המון חיזוקים חיוביים.
