שר האוצר משה כחלון, חותר להכפיף את מנהל התכנון ואת מנהל מקרקעי ישראל תחת משרד האוצר, ב"מטרה לזרז את הליכים הבירוקרטים" ולפתור במהרה את משבר הדיור. משמעות הליך זה הוא שכל הכוח ירוכז בידיו של שר האוצר או ראש מנהל התכנון והם אלו שיורידו את המשימות מלמעלה, משמעות הדבר- דיקטטורה מפני שמערכת התכנון אשר הייתה עד כה היררכית ושיקפה קולות שונים במרחב הציבורי – ממשלה, שלטון מקומי, ארגונים ציבוריים וכד', עומדת לשנות פניה לחלוטין ולמעשה לאבד לגמרי מכוחה ומיכולת השיפוט העצמאי והמושכל שהיום בידיה.
רב הנסתר על הגלוי – אותן ועדות תכנון שינושלו מכוחן אינן עוסקות רק בענייני דיור, אלא בהרבה סוגיות נוספות העוסקות בבניה, תשתיות ייעודי קרקע, שינויי ייעודי קרקע וכד', לדוגמא הכרעה בדבר קידוחי פצלי השמן בעמק האלה התקבלה בוועדת התכנון המחוזית בירושלים, הרחבת בזן נידונה בוועדות התכנון ועוד.
המסקנה מכך- שר האוצר יהיה בעל השרביט להחליט ולהכריע בסוגיות עמוקות ומגוונות שכאלו. האם זה הגיוני? האם זה תקין? האם זה יאה למדינה דמוקרטית?
את בעיית הדיור יש לפתור בתהליך תכנוני מקצועי שרואה לטווח הארוך ששוקל פתרונות ברי קיימא, שמתחשבים באופי האוכלוסייה המשוועת לפתרונות דיור, שלוקחת בחשבון- תחבורה ציבורית, מוסדות ציבוריים ושמירה על ערכי טבע. הליך פזיז של הכפפת אחריות של אוסף גורמים למשרד האוצר בהחלט לא תיתן את הדעת למכלול השיקולים הללו.
