יום העצמאות הוא זמן לחגוג את המדינה שלנו, על הנופים היפים והטבע עוצר הנשימה. אבל דווקא ביום הזה, אנחנו מזהמים יותר מבדרך כלל – וזה בעיקר באחריות המדינה

מאת: נעמה סמל

יש משהו אבסורדי בזה שדווקא בימים שדורשים את הנסיעות הכי ארוכות, התחבורה הציבורית לא עובדת. לא שביום יום התחבורה הציבורית היא פתרון להכל – קווים מאחרים, מקדימים, מגיעים פעם בשעה כי זה הלוז הקבוע, עמוסים עד אפס מקום אפילו בעמידה. ובכל זאת, בשגרה אני יכולה לסמוך עליהם לפחות שיהיו. לא ככה בסופ"ש או בחגים, ובטח שלא ביום העצמאות. 

אז מה אתן עושות בחופש?

יום העצמאות הוא יום של בילוי והערכה למקום שאנחנו חיות בו. שמורות הטבע מוצפות במטיילים, חלקם מגיעים בעקבות הפעילויות המיוחדות שמוצעות או כניסה חינם, חלקם שם גם בשבתות, ופשוט נהנים מהחופש; חופי הים מתמלאים ברוחצים שחוגגים את הקיץ שהגיע; וכמובן שכמעט כל משפחה נפגשת, עושה "על האש" בחצר או בפארק הנבחר ומבלה את היום ביחד. זה לא מפתיע, כמובן, שיום העצמאות ידוע גם בפקקים שלו – מאות אלפי מכוניות שנוסעות במקביל בדרכים בדרך כלל גורמות בדיוק לזה. 

תחבורה ציבורית של חגים

ביום העצמאות, התחבורה פועלת במתכונת חלקית ומופחתת, כך שקווים רבים לא פועלים כלל והקווים הראשיים פועלים בתדירות נמוכה. הרכבות אמנם פועלות, אבל יש לרכבות תחנה או שתיים ברוב הערים, 3 בערים גדולות – לא מספיק בשביל להתנייד אם את צריכה להגיע לישוב קטן, או אפילו לשכונה רחוקה. 

התוצאה היא דחיקה של הציבור אל הרכב הפרטי. מי שאין לה רכב נשארת בבית או נאלצת לשלם הון על מוניות, ומי שיש לה – מוסיפה עוד טון של פחמן דו-חמצני לאוויר, בדיוק ביום שבו אנחנו אמורות להעריך את הארץ הזו. 

למה זה ככה?

יש סיבות שהתחבורה הציבורית לא עובדת ביום העצמאות. דבר ראשון, גם לנהגים מגיע יום חופש. מעבר לכך, קיים הטיעון הכלכלי – האם משתלם להפעיל מערך שלם ביום חג? והרי ישנו גם הסטטוס-קוו הדתי שמכתיב את אופי התחבורה בימי מנוחה בישראל. אך האם המחיר שאנחנו משלמות בזיהום אוויר, בתאונות דרכים ובשעות אבודות בפקקים באמת נמוך יותר מהעלות של הפעלת אוטובוס? 

מה אפשר לשנות

יש מיליון אפשרויות להתמודד עם הבעיה של תחבורה ציבורית, החל מ ride sharing ועד אוטובוסים אוטונומיים. היום אני רוצה להציע מודל אחד כזה לדוגמה. נכון להיום, יש לנו מספר (מצומצם) של נהגים ואוטובוסים שפועלים ביום העצמאות, לצד מערך הרכבות. אנחנו יודעות, שחלק גדול מהתנועה ביום העצמאות היא למקומות בילוי גדולים, ובעיקר פארקים ושמורות טבע. 

במקום לפזר את המשאבים המועטים על קווים עירוניים שמיועדים להסיע אנשים בתוך העיר לעבודה או לבתי הספר, המדינה יכולה להפעיל "קווי טבע" ישירים. דמיינו מערך שאטלים יעיל שיוצא מתחנות הרכבת המרכזיות ומהחניונים הגדולים בערים ישירות אל מוקדי הבילוי: פארק הירקון, יער בן שמן, או חופי הכנרת. קצת כמו קווי הסופש שפועלים בחלק מהערים בארץ, ונוסעים במסלולים שעוברים בעיקר בכבישים ראשיים ומקומות בילוי. 

פתרון כזה יאפשר ליותר אנשים לוותר על הרכב הפרטי, יוריד את העומס בכבישים, ויצמצם משמעותית את פליטות המזהמים. כשאנחנו חוגגות עצמאות, כדאי שנתחיל לחשוב גם על העצמאות שלנו מהרכב הפרטי – למען האוויר שאנחנו נושמות ולמען הטבע שאנחנו כל כך אוהבות לטייל בו. בסופו של דבר, אהבת הארץ נמדדת לא רק במנגל, אלא גם ביכולת שלנו לשמור עליה נקייה וירוקה לדורות הבאים.