אם המלחמה לימדה אותנו משהו אחד סביבתי – זה שאנחנו לא יכולות להמשיך להסתמך על דלקים פוסיליים. הם מושכים אש, הם לא אמינים, והם גורמים למחסור בשנייה שיש סכנה של טילים. ובכל זאת, בחסות המלחמה, הממשלה מאריכה בתקופה ובשעות פעילות את היתר הפליטה של תחנות כוח שעומדות להיסגר, ותומכת בשיקום של אחרות שמתוכננות להיסגר – כל זה בשם הביטחון האנרגטי

כותבת: נעמה סמל

מדינת ישראל לא יכולה לעבוד בלי פחם. זאת המציאות היום: בשנת 2025, 9.7% מייצור החשמל בישראל היה מפחם. תחנת הכוח אורות רבין בחדרה, שהייתה אמורה לסגור את יחידות הפחם המזהמות שלה עד תחילת השנה ללא אפשרות להארכה, קיבלה מהשרה סילמן היתר חדש לשלוש השנים הקרובות עם העלאת שעות הפעילות המותרות. ועכשיו במלחמה, כשאסדות הגז נסגרו? הם קיבלו אישור מיוחד לחזור לפעילות מלאה. 

הפוליטיקה של הפחם

העניין הוא, שלמערכת הזאת אין הצדקה באמת. אין חוק שקובע שחייבים לייצר חשמל במתקנים גדולים וריכוזיים, או חוק שאומר שמור לנו רק להשתמש בדלקים פוסיליים, נפט, פחם וגז. מי שבונים את המערכת הזאת, ומי שכיוויכול אמורים לפעול בשביל לשפר אותה הם השרה להגנת הסביבה ושר האנרגיה – עידית סילמן ואלי כהן. 

הסיפור שהם מוכרים לנו פשוט: תחנות כוח פחמיות בכוננות הן תעודת ביטוח למקרי חירום. הנה, תראו עכשיו! רק בזכותן אנחנו מסגלים לספק חשמל כנדרש למרות סגירת האסדות. וכיביכול הם צודקים. בשורה העליונה, תשתית החשמל לא מיועדת לעמוד כמו שצריך בגלל שיקולים של תעשיינים וחולשה פוליטית. 

תעשיית החשמל בישראל היא אמנם ציבורית ברובה, אבל היא כמו כל חברה אחרת כשזה נוגע לתיעדוף הרווחים שלה על פני טובת הציבור. חברת החשמל לא רוצה תחרות ולא רוצה להשקיע בתשתיות חדשות. לכן, למשל, בשביל להתקין לוחות סולאריים באופן פרטי בביתך את תדרשי למלא הר ניירת ולחכות חודשים לאישורים – ולכן יש מגבלה על ייצור החשמל של גופים גדולים, שמונעת מאוניברסיטת בן גוריון לעבור לשימוש מלא בחשמל סולארי. לצד חברת החשמל ישנם כמובן גם יצרנים פרטיים שנתרמים מהמצב הקיים, ומפעילים כוח פוליטי בכדי לשמר אותו. הם כוללים בין השאר תחנות כוח פרטיות, ומזקקי נפט (כמו בז"ן בחיפה ובז"א באשדוד). 

הפחם הוא מקור האנרגיה הכי פחות יעילה והכי מזהמת שיש לנו, והוא נשאר כאן לא כי אין ברירה, אלא כי הוא משרת מערכת ריכוזית שנוח לה לשלוט בשאלטר אחד גדול. בזמן שהעולם המערבי גומל את עצמו מהפחם ומתקדם לרשתות חשמל חכמות ומבוזרות, בישראל בוחרים להנשים באופן מלאכותי תחנות כוח מיושנות. זו לא רק בעיה סביבתית, זו בחירה פוליטית מודעת להשאיר אותנו תלויים במשאב יקר ומלוכלך, שכל מטרתו היא לשמר את הכוח בידיים של מעטים, במקום לשחרר את השוק לאנרגיה נקייה שכל אחת מאיתנו יכולה לייצר על הגג שלה.

אנרגיה סולארית ואנרגיה מרוח, בניגוד לתחנות כוח גדולות, הן מבוזרות – רשת גדולה של מתקנים קנים, כשפגיעה בכל אחד בנפרד היא לא משמעותית בעיניי האויב או מבחינת המערכת. הרבה לוחות סולאריים קטנים עמידים יותר מתחנת כוח גדולה אחת שאפשר להרוס. הקמת מערכות ירוקת לא רק תורמת לסביבה, היא מביאה לביטחון אנרגטי.

אוקיי, אז צריך לעבור לאנרגיות מתחדשות. איך גורמים לזה לקרות? מצטרפים למאבק.

יש לנו הרבה מאבקים במגמה ירוקה, חלקם נקודתיים, חלקם כללים. אבל אם הייתי צריכה להגיד מה הנושא המרכזי של מגמה, הדבר שאנחנו הכי מתעסקות בו – אין ספק בכלל שזה זיהום אוויר. מהמאבק לפינוי בז"ן, דרך קידום תחבורה ציבורית ועד המאבק הפוליטי והתביעה של חוק האקלים, אנחנו תמיד שם בשורה הראשונה. 

ואנחנו יכולות לעשות את זה רק בזכותכן.

כל פעם שאתן חותמות על עצומה או מגיעות להפגנה אתן עוזרות לנו. הקהילה היא הבסיס של כל מה שאנחנו עושות במגמה. אם אתן רוצות להצטרף לקמפיינים שלנו נגד בז"ן, התחנות הפחמיות באורות רבין, או כל נושא אחר, כדי מאוד שתירשמו לניוזלטר שלנו ממש פה למטה, ושתצטרפו לקבוצות הוואטצאפ שלנו (קישור בתפריט העליון לקוראות בטלפון, ובכל מייל של הניוזלטר בתחתית). 

השנה אנחנו לא מחכות לנס. אנחנו יוצאות ממצרים בעצמנו. 

מאחלות לנו שנצא מעבדות לחירות, לאוויר נקי ולמערכות ירוקות שיעזרו לכולנו, ולא רק יתמכו פוליטית בשרים.