שינוי השעון אמור לעזור לנו לנצל את שעות האור ולחסוך, אבל במציאות של היום הוא לא רלוונטי – למה הוא קיים, איך הוא נכשל, ומה אפשר לעשות בשביל שינוי אמיתי?

אתמול, יום חמישי, הזזנו את השעון (פיגורטיבית, כמובן, בעידן הדיגיטלי) וקיבלנו בחזרה את שעון הקיץ ל-212 הימים הבאים. בתמורה לשעת שינה אחת, אנחנו מקבלות שעות אור ארוכות יותר ושקיעה מאוחרת יותר – וכמובן, את ההבטחה שככה אנחנו חוסכות וסביבתיות יותר! הרי אם יש יותר שעות אור, אנחנו משתמשות בפחות חשמל בשביל תאורה. זה אולי היה נכון כששעון הקיץ הומצא לראשונה, אי שם בשלהי המאה ה-18, ואף בשנת 1916 כשהוא יושם לראשונה באופן מדיני, אבל הנתונים מראים שזה פשוט לא נכון היום. 

בשנים 2004-2006 הוחל באינדיאנה שבארצות הברית שעון קיץ רק על חלק מהמדינה – כיוון שהיא שוכנת בין שני אזורי זמן שרק באחד מהם שעון כזה מונהג. המצב הייחודי הזה נתן לכלכלנים מתיו קוצ'ן ולורה גראנט מאוניברסיטת קליפורניה את ההזדמנות לערוך מחקר יוצא דופן שבוחן את ההבדלים בצריכת החשמל תחת שעון קיץ ובלעדיו. הם בחנו כשמונה מיליון חשבונות חשמל ביתיים מכל תקופת שעון הקיץ, והסיקו מספר מסקנות, ביניהן שצריכת החשמל באזור שעון הקיץ הייתה גדולה באחוז אחד בממוצע מזו שבאזור ללא שעון הקיץ. בימי הסתיו ההפרש גדל אף יותר, ל-2-4 אחוזים. שעון הקיץ הקטין את צריכת החשמל לתאורה, אבל החשמל הנצרך לקירור הבית בקיץ וחימומו בסתיו – עלה. 

נתוני ייצור וצריכת החשמל בישראל מציגים סיפור דומה. בדוח מצב משק החשמל שהוציאה רשות החשמל בספטמבר 2025, שסיכם את שנת 2024 והציג את מגמות 2025, מוצגים מספר גרפים שמראים עלייה בייצור החשמל בחודשי הקיץ החמים – וכן, מדובר בעלייה גם בייצור חשמל מגז ופחם, ולא רק מאנרגיות מתחדשות וסולאריות, שצפוייה כתוצאה משעות השמש הארוכות. העלייה בייצור מחומרי דלק מאובנים בקיץ נובעת מהצורך לעמוד בשיאי הביקוש של המזגנים בשעות אחה"צ והערב המאוחרות – שעות שבהן האנרגיה הסולארית דועכת אבל החום בבתים עדיין בשיאו.

(א. גוטגליק, א. לוי, י. צחר,  ספטמבר 2025, "דו"ח משק החשמל")

הנהנים הגדולים משעון הקיץ הם יצרני הדלק ובעלי החנויות. כששעות האור ארוכות יותר, ואנשים יוצאים מהעבודה ומבית הספר בתחושה שעדיין יום, אין פלא שאנשים מבלים יותר בפארקים ובקניונים – והם כמובן לא מגיעים לשם ברגל. מדובר בהגדלת רווחים של עשרות עד מאות מיליוני שקלים בשנה. הנזק הסביבתי הוא כפול – גם שימוש מוגבר בתחבורה ושריפת דלק, וגם עידוד הגדלה של צריכת יתר שיוצרת בזבוז וזיהום פסולת. 

אז מה אנחנו יכולות להבין מזה? דבר ראשון, שמדיניות לא תמיד עושה את מה שטוענים. זה יכול להיות כי היא ישנה ולא הותאמה לתנאים של היום, זה יכול להיות בגלל תפיסות מוטעות, זה יכול להיות בגלל שהגורמים המחוקקים מציגים נרטיב שגוי ועושים "גריןוואשינג" בשביל לקדם חוקים שעוזרים להם (אהמ, אהמ, חוק ההסדרים 2026). אנחנו חייבות להסתכל על דברים מעדשה חושבת ובוחנת לפני שאנחנו מקבלות אותם כפי שהם – והכי חשוב, להבין למי יש אינטרסים בדיון ומה בעלי הכוח מנסים להסתיר. כמו שמרכזים מסחריים ויצרני חשמל ודלקים מוכרים לנו ששעון הקיץ טוב לסביבה, סילמן מוכרת לנו שהארכת והגדלת היתר השימוש בפחם בתחנת הכוח אורות רבין, בניגוד להיתר הפליטה הקודם, היא "סוף לעידן הפחם".  

אז בפעם הבאה שמישהו מוכר לכן שפעולה מסוימת היא 'טובה לסביבה', תשאלו את עצמכן: מי מרוויח מזה? שעון הקיץ הוא דוגמה קלאסית לאיך הרגלים ישנים הופכים לכלי בידי בעלי אינטרסים במסווה ירוק. המאבק שלנו הוא לא על שעת שינה, אלא על האמת. אנחנו לא ניתן להם להסתיר מכם – ואתן, אל תתנו להם לדבר בלי תשובות אמיתיות על הפחם, על הגז ועל עתיד האקלים שלנו.