ביום חמישי נפתחה ועידת האקלים הבינלאומית (הCOP 28) בדובאי שבאיחוד האמירויות. בשנים האחרונות כל ועידה שברה שיא חדש של אירוניה ואבסורד, מה שהוביל אותנו להחרים את הכנס כבר בשנה שעברה. למשל השנה, נשיא הועידה הוא סולטן אחמד אל-ג'אבר, שר התעשייה של איחוד האמירויות ומנכ"ל חברת הנפט הלאומית של אבו-דאבי. אתמול הוא צוטט בגרדיאן אומר "אין מדע שקובע שגמילה מדלקים פוסיליים הכרחית להגבלת ההתחממות הגלובלית ל1.5 מעלות", מה שסותר את מסקנות דו"ח הIPCC. עם זאת, לפחות דבר טוב אחד יצא מהוועידה עד כה, והוא הסכמה של מדינות מפותחות כמו גרמניה, איחוד האמירויות ויפן, על מימון קרן שתעזור למדינות העניות והפגיעות ביותר בעולם מול ההשלכות הבלתי נמנעות של משבר האקלים.
בעקבות המלחמה ייצג את ישראל הנשיא יצחק הרצוג, שעסק בועידה כמעט רק בנושא המלחמה. ישראל מעולם לא הייתה מופת של מדיניות אקלים, וחוק האקלים שהכינה הממשלה לקראת הכנס הוא בדיחה עצובה. יעדיו הם מהנמוכים במערב – הפחתת פליטות גזי החממה ב-30% עד 2030, עם אפשרות לצמצום בשל "נסיבות לאומיות". בצל המלחמה, הנושא הסביבתי-אקלימי נדחק עוד יותר לשוליים, אבל לא רק שאסור לחדול מעיסוק בנושא, דווקא עכשיו יש לנו יכולת להפוך את המשברים הקשים שאנו חווים להזדמנויות.
בעקבות המלחמה ספגה החקלאות פגיעה קשה. מרגש לראות את הנכונות של אזרחים רבים להתנדב, אבל הגיע הזמן שהמדינה תתמוך כראוי בחקלאות הישראלית גם בשגרה וגם בחירום. ייצור מקומי של מזון כרוך בפחות פליטות גזי חממה, ותעדוף החקלאות הישראלית גם יספק לנו ביטחון תזונתי, חוסן חברתי וגאווה לאומית.
בנוסף, המלחמה מראה לנו את הצורך הדחוף לעבור לאנרגיות מתחדשות. תחנות כוח הן יעדים אסטרטגיים לפגיעות וחבלה, והשבתה שלהם תביא לניתוק נרחב מהחשמל. אם מערכת החשמל הייתה מבוזרת, פגיעה בחלקה הייתה נזק נקודתי בלבד וקלה יותר לתיקון. גמילה מדלקים פוסיליים כמו פחם ומעבר לאנרגיה מהשמש לא רק תסייע במאבק מול משבר האקלים אלא גם תבטיח ביטחון אנרגטי.
המלחמה לימדה אותנו עד כמה חשוב להיערך מראש למצבי חירום, שיעור שניתן ליישם במאבק במשבר האקלים. אנחנו יכולים למנוע אסונות רבים אם נפעל עכשיו.
לכן, במיוחד עכשיו – הצטרפו אלינו ועזרו לנו לדרוש מהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן לפעול למען העתיד של כולנו!
