בקרב מקבלי.ות מדיניות בישראל, וחלקים נרחבים בציבור – שטחים פתוחים נתפסים כשטחים ״ריקים״ שעוד לא בנו עליהם. אך לא כך הדבר, שטחים פתוחים הם מרכיב חיוני במערכת האקולוגית בתוכה אנו חיים.ות.

השטחים הפתוחים מספקים מרחבים טבעיים ומקורות מזון למגוון צורות חיים, תוך שמירה על המאזן הביולוגי המקומי. ישנם שטחים פתוחים אשר מהווים מסדרונות אקולוגיים למחייה ומעבר של חיות בר ואף צמחיה. אל מול מגמות פירבור ובנייה מפלצתית, עלינו לעמוד על המשמר ולהגן על השטחים הפתוחים מפני מוסדות התכנון השונים.

במהלך השנים הובלנו מספר קמפיינים בנושא:

• המאבק נגד כביש חוצה ישראל:

מגמה ירוקה קמה על רקע המאבק בכביש חוצה ישראל. בסוף 1999 העלינו הילוך במאבק בעקבות תחילת העבודות, ועד שנת 2003 היינו עדיין מעורבים במאבק ברמות שונות. אמנם לא הצלחנו למנוע את סלילתו של כביש חוצה ישראל, אבל הצלחנו לשנות את התפיסה התחבורתית המעוותת המקדשת את הרכב הפרטי על חשבון תחבורה ציבורית ואמצעי תחבורה אחרים. בנוסף, זה היה אחד המאבקים המאחדים והמלמדים ביותר של התנועה הסביבתית והוא הוביל להקמת מגמה ירוקה.

מה שהבדיל אותנו מגופים שונים שהצטרפו למאבק, הלכו, חזרו או התייאשו בדרך, הוא שאנחנו לא ויתרנו ולא נתנו לתנועה ליפול. מה לא היה שם? פעולות ישירות מול בולדוזרים, כניסה למשרדים, חסימת כבישים. אבל יותר מהכל – עבודה קהילתית צמודה ונמרצת עם התושבים.ות.

• המאבק נגד תוכנית ספדי:

בשנת 1998 הוגשה תוכנית גדולה במיוחד לבניית כ-20 אלף יחידות דיור על אוצרות הטבע ממערב לירושלים, שכונתה תוכנית ספדי. התוכנית סיכנה טבע ייחודי הכולל צבאים, יערות ואתרי היסטוריה ומורשת. בנוסף, התוכנית הייתה עלולה לגרום להחלשת מרכז ירושלים והגדלת התלות ברכב פרטי.

השותפות של מגמה ירוקה בקמפיין התחילה בשנת 2004, כאשר פעילים.ות מתא גבעת רם החתימו סטודנטים.ות ותושבות.ים על התנגדויות לתוכנית ספדי. עד מהרה נאסף מספר שיא של 16,000 התנגדויות, שנשלחו לשר הפנים דאז, אברהם פורז, שהחליט לעצור את קידום התכנית לבדיקה מחודשת.

בעקבות המחאה מונתה באוגוסט 2005 ועדה מטעם משרד הפנים שישבה לשמוע את טענות המתנגדים.ות. עם זאת, הוחלט להמשיך לקדם את התוכנית. פעילי.ות מגמה ירוקה לא אמרו נואש ולקראת ההחלטה הסופית במועצה הארצית לתכנון ובניה נערכו הפגנות, ימי עיון, כנסים ופעולות יצירתיות שנועדו להראות למקבלי.ות ההחלטות שירושלים מתנגדת לתוכנית האימתנית.

באוקטובר 2006 התכנסה המועצה, ונראה היה שהפעם תגיע להכרעה סופית. פעלנו בכל החזיתות: אוהל מחאה הוקם מול משרד הפנים ומיצגים מקוריים כמו טקס הלוויה להרי ירושלים אשר משך את עין התקשורת. בבוקר יום ההחלטה נערכה מול משרדי המועצה אחת ההפגנות הסביבתיות הגדולות ביותר שנראו במחוזותינו באותה התקופה, בהשתתפות מעל 800 איש. לנוכח ההתנגדות הענפה, נדחתה ההכרעה בדבר גורל התוכנית וכעבור מספר חודשים החליטו חברי הוועדה ברוב גורף להוריד את תוכנית ספדי מעל סדר היום ולהמליץ על הוספת יחידות דיור בעתודות השטח הקיימות בעיר. הרי ירושלים ותושבי.ות הבירה יכלו לנשום לרווחה.

• המאבק נגד הכרייה בחולות סמר:

חולות סמר הם דיונת החולות הגדולה בערבה, זהו שטח פתוח וטבעי המכיל מגוון חרקים, זוחלים ומכרסמים, חלקם אף ייחודיים לחולות אלו. ביום בהיר, קבוצת יזמים פרטיים החליטה שהיא מעוניינת לכרות את החולות עבור תעשיית הבניין באילת. זאת, תוך התעלמות מוחלטת מהייחוד של הדיונה, מכך שהחולות יספקו חומר לבניית בתים לשנים ספורות בלבד, ומהעובדה שקיימות חלופות אחרות – כלכליות יותר, להשגת חומר לבנייה, מאשר החולות הטבעיים.

בשנת 2010, תא הפעילות במכון הערבה, בשיתוף עם ארגון ‘סביבה בריאה בערבה’ ותושבי.ות האזור פעלו במטרה לבטל את הכרייה ולהכריז על חולות סמר כעל שמורת טבע מוכרזת. אמנם לא הצלחנו למנוע את הכרייה לגמרי, אך הצלחנו להביא לאישור שמורת טבע חדשה בצפון החולות וצמצום משמעותי בהיקף השטח המיועד לכרייה.

• הצלת נחל עין זהב:

במשך למעלה מעשור נשאבו מי נחל עין זהב, הזורם בליבה של קריית שמונה, ע”י רשות המים. חלק מהמים סופקו לטובת חברת “נביעות” שמכרה את אוצר הטבע בבקבוקים. כמות המים הלכה ופחתה עד לייבושו של הנחל כליל, דבר שפגע קשות במערכות האקולוגיות הנדירות המצויות בו.

בהמשך לכך, רשות המים התחייבה במרץ 2010 כי בתוך מספר חודשים תפסיק לשאוב מים מהנחל ותבצע שאיבה חדשה ממאגר שנמצא ליד קיבוץ כפר יובל שבגליל העליון. החלטת רשות המים להפסיק תוך כמה חודשים את שאיבות המים ממעיין עין זהב תאפשר לתושבי.ות העיר ליהנות שוב מהנחל, השייך לציבור.

ההבטחה מומשה רק לאחר התערבות של תא תל חי במגמה ירוקה שהוביל לגיוס התושבים.ות, הצטרפותם.ן למאבק והפקת הפגנה מתוקשרת מול מפעלי “נביעות”, בשיתוף עמותת “קסמי טבע ונוף”, ועל כך זכו בפרס “הגלובוס הירוק”.